תרופות ופסח – האם לשנות?

 כשרות של תרופות היא נושא שרלוונטי לכל השנה כולה ולא רק לפסח. תרופות רבות מכילות מרכיבים לא כשרים שיכולים להיות מופקים הן ממקורות צמחיים והן מבעלי חיים שונים. למרות שהלכות הכשרות הרגילות והלכות הכשרות של פסח פועלות בדרך כלל ביחד, כל אחת מהן מתפקדת גם באופן עצמאי. מוצרים רבים הם כשרים לימות השנה, אך אינם כשרים לפסח. אותו עיקרון חל גם בנושא התרופות.

יש תרופות המותרות לשימוש במשך השנה, למרות שהן לא כשרות למאכל רגיל. אבל כשמגיע חג הפסח, מתעוררת השאלה האם בגלל מערכת ההלכות המיוחדות לפסח, ייאסר השימוש בתרופות אלו.

תחילה, אציין כי אדם שסובל ממחלה מסכנת חיים חייב לקחת תרופה – לא משנה מהן מרכיביה – כדי לשמור על חייו. פיקוח נפש גובר על כל האיסורים למעט עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולכן דיוננו רלוונטי רק למי שאיננו נמצא במצב מסכן חיים. עבור חולה שאין נשקפת סכנה לחייו, הכלל הוא שאין מחללים את השבת באיסורי תורה, אבל התירו חכמים לעבור על איסורים שהם עצמם קבעו כדי לטפל בו. לכן, יש להמשיך וליטול את התרופות הקבועות ואין צורך לשנות התרופה לאחת מאלו המופיעות ברשימת התרופות המותרות לפסח,  זאת מהטעמים הבאים:

הכמות: עמילן הדגן, החומר המקשה, המשמש לגיבוש הכדור – כמות החמץ שבו קטנה ביותר, ואף כמות קטנה זו מעורבת עם החומרי הפעיל שבתרופה. "תערובת חמץ" – חמץ בתערובת שאין בכמות החמץ שיעור של 'כזית בכדי אכילת פרס', איסורו מדרבנן.

שלא כדרך אכילה/הנאה: תרופות בצורת גלולה בדרך כלל נבלעות בשלמותן ולא נלעסות או נאכלות באופן הרגיל. בתלמוד נאמר, "כל איסורין שבתורה [כל איסורי האכילה שבתורה] אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן" [לוקין עליהן רק כאשר צורכים אותן באופן הנורמלי והמקובל] (פסחים כד ע"ב). השולחן ערוך פוסק בהתאם (יו"ד קנ"ג, ג').

נפסל למאכל: מאכל אסור באכילה שנסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם, אין איסור באכילתו אפילו לא מדרבנן (פר"ח, ק"ג וכן בחוו"ד יו"ד קט"ז ז').

נפסל לאכילת כלב: בשל חומרתו, שונה חמץ משאר איסורים שבתורה ולגביו הצריכו סירחון עד כדי שנפסל לאכילת כלב (או"ח, תמ"ב, ט'). תרופה בוודאי עונה לקריטריון זה.

'אחשביה': חכמים החמירו כשהראה האדם במעשה אכילתו שחשוב הוא בעיניו ואסרוהו אף כשנפסל לאכילת כלב (מ"ב תמ"ב ס"ק מ"ג). הפוסקים דנים בשאלה האם עיקרון 'אחשביה' חל ביחס לתרופות. ר' אריה לייב גינזבורג כותב את הדברים הבאים: "ומסתברא לי דאוכלין ומשקין שאינן ראויין – אפילו לרפואה אסור, דכיוון דאכלן – אחשבינהו … הרי אף על גב דנפסל מאכילת כלב ועפרא בעלמא הוא – אפילו הכי אסור" (שו"ת שאגת אריה ע"ה). ה'שאגת אריה' מיישם את עקרון 'אחשביה' על תרופות, ולכן הוא למעשה אוסר לצרוך גם תרופות שאינן ראויות להיאכל באופן הרגיל. אמנם, כמעט כל הפוסקים בדורות האחרונים חולקים וסוברים כי עקרון 'אחשביה' לא חל על תרופות.

החזון איש כתב שכיוון שתרופה ניטלת לשם החומר הפעיל שבה, על החומר המגבש אין אומרים 'אחשביה', שאותו נוטל את התרופה לא החשיב: "…דלא שייך כאן אחשביה דדעתו על הסמים" (יו"ד קט"ז ח'). הרב משה פיינשטיין כתב, שהיות וצריכת תרופות "שלא כדרך אכילה" לא שייך לגביה 'אחשביה'. "…ואחשביה לא שייך בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה, ולכן אין לך מה לחשוש ותקח הרפואה כפי שאמר לך הרופא…" (אגרות משה או"ח ח"ב סי' צ"ב). כך פסקו גם הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת ח"ב, ס'), והרב אליעזר וולדנברג (שו"ת 'ציץ אליעזר' ח"י, כ"ה).