הבדלה בלי בשמים

מבין כל החגים, רק בפסח ובשבועות יכול היום הראשון של החג לחול ביום ראשון. במצב כזה, הקידוש של החג וההבדלה של שבת נאמרים יחד. לגבי סדר הברכות, העלו האמוראים בגמרא שמונה דעות שונות וההלכה נפסקה כדעתו של רבא – יקנה"ז – יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. (פסחים קב:).

ברכה אחת הוצאה לגמרי מסדר זה – ברכת הבשמים. מדוע מוותרים על הבשמים במעבר משבת לחג? הרחת הבשמים במוצאי השבת מטרתה לחזק את האדם, כאשר עוזבת אותו הנשמה היתרה שאותה קיבל בשבת: "דאמר רשב"ל נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו.." (תענית כז:). הרשב"ם פירש שגם בחג יש נשמה יתרה, ולכן אין צורך בבשמים כאשר עובר האדם מהשבת לחג.

התוספות שהביאו את דברי הרשב"ם מקשים עליו מייד – אם גם בחג זוכה האדם לנשמה יתרה, מדוע במוצאי חג, כאשר עוזבת הנשמה היתרה, אין אנו מברכים על הבשמים? בספרו 'אמונה ובטחון' (פרק כ"א), הרמב"ן תירץ קושיה זו בכך שהנשמה היתרה של יו"ט אינה עוזבת במוצאי החג. התוספות עצמם תירצו אחרת: בחג אמנם אין נשמה יתרה כמו בשבת, אך שמחת יו"ט והמאכלים המשובחים מפצים ומחזקים אותנו בעת עזיבת הנשמה היתרה.

בסיום דבריהם מוסיפים התוספות: "ויש טעמים לא נכונים, וזה הטעם נכון ועיקר". ייתכן שהם התכוונו לטעם אחר שהובא בפוסקים: מהר"ם חלאווה (רב ופוסק בספרד בתקופת הראשונים, 1290-1370~) מציע בשם "רבינו שמואל" שהסיבה שאין בשמים היא מחשש שיעבור על איסור מלאכה ביו"ט אם יקטום את ראש ההדס. המהר"ם דוחה פירוש זה בהוכיחו כי התירו להריח הדס ביו"ט בין בתלוש (שאין איסור לקטום) ובין במחובר (לא חוששים שיקטום).

מהר"ם חלאווה מציע תשובה אחרת: ישנן שלוש דרגות של קדושה ועונג: שבת – בה נאסרה כל מלאכה והיא העונג המוחלט; יום טוב – בו הותרה רק מלאכת אוכל נפש; ימי החול – בהם הותרה כל מלאכה. המצב היחיד בו נדרשים הבשמים הוא במעבר מדרגת העונג הגבוהה ביותר לזו הנמוכה ביותר. לכן, במעבר משבת לחג ומחג ליום חול, אין אנו מברכים על הבשמים.

יש ראשונים שסברו כי יש לברך על הבשמים גם בין שבת לחג. כך כתב בספר 'אור זרוע' (ח"ב צ"ב) בשם רגמ"ה וגם בספר 'שיבולי הלקט' (רי"ח). לדבריהם, הסיבה שהגמרא לא הזכירה את הבשמים היא מפני שאינם חובה או מפני שהדבר ברור שכאשר יש נר יש גם בשמים, ואין צורך להזכירם. כאמור, לא נפסק כך ובליל הסדר לא נריח את הבשמים ביקנה"ז.

       Alminhag@walla.co.il