יעקב ספוקויניימי חג הפסח הם סימן לקביעת מועדי השנה. כך נכתב בשו"ע [תכ"ח, ג']: "סימן לקביעת המועדים: א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף. פירוש: ביום ראשון של פסח – יהיה לעולם תשעה באב, והסימן: 'על מצות ומרורים יאכלוהו'. ביום שני שבועות, וביום שלישי ראש השנה; ביום רביעי קריאת התורה, כלומר שמחת תורה (בחו"ל); וביום חמישי צום יום הכיפורים; ביום שישי פורים שעבר". ומה עם שביעי של פסח?
דרשו רבנים כי הסימן האחרון הוא: ז-ע – לעולם יחול יום העצמאות ביום שביעי של פסח. ולא בכדי, כיוון שהיציאה הסופית מגלות מצרים הייתה בשביעי של פסח, וכך גם בימינו. יום העצמאות של מדינת ישראל מסמל את היציאה הסופית מהגלות הארוכה לאחר חורבן בית המקדש. מלבד זאת, בתורה לא נזכר כי נס קריעת ים סוף נעשה בשביעי של פסח. מסביר בעל 'התודעה' כי לא ניתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו, אלא על הישועה שנעשתה לישראל בלבד. כך גם ביום העצמאות, איננו חוגגים את מפלת אויבינו, אלא את הישועה שעשה ה' עימנו בהקמת מדינה יהודית עצמאית.
מן הרגע שנודע על הרצון היהודי להכריז על מדינה, החלו לחצים מכל הכיוונים למנוע זאת. ארצות ערב הודיעו כי יפלשו למדינה הצעירה בכוח צבאי גדול, אם יעזו היהודים להכריז על עצמאות. הלחץ האמריקאי, בגיבוי בריטי, לא פסק לרגע. שר החוץ האמריקאי מרשל הודיע על יוזמה לשביתת נשק לשלושה חודשים, ובינתיים לא היהודים ולא הערבים יכריזו על עצמאות.
משה שרת נשלח לארה"ב, על מנת לסכל את הנסיגה האמריקאית מתמיכה בעצמאות יהודית. גולדה מאיר, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נשלחה לפגישה עם עבדאללה מלך ירדן על מנת למנוע את השתתפות הירדנים במלחמה נגדנו. בספרה "חיי" מספרת גולדה כי נפגשה עם עבדאללה מלך ירדן פעמיים. בפעם הראשונה נפגשה עימו בתחילת נובמבר 1947. הם נפגשו בנהריים על שפת הירדן. עבדאללה הבהיר לגולדה כי "לא ייתן את ידו לשום התקפה ערבית עלינו. הוא תמיד יישאר ידידנו…". עבדאללה הציע שייפגשו שוב לאחר ההצבעה באו"ם.
עתה, לפני הכרזת העצמאות, נודע כי עבדאללה שותף להכנות לכבוש את ישראל מייד עם הקמתה. היה ברור, כי הצטרפות ירדן למערכה תאפשר את הצטרפות הצבא העיראקי למלחמה. גולדה נשלחה להיפגש שוב עם המלך על מנת למנוע זאת. הפעם סירב המלך להגיע לנהריים. "זה מסוכן מדי", אמרו לה. "אם את רוצה לפגוש את המלך, תגיעי לרבת עמון". גולדה נסעה אל המלך כשהיא מחופשת לערבייה, בחברתו של עזרא דנין, שדיבר ערבית שוטפת. היא תוצג כאשתו במקרה של חיפוש…
השניים החליפו כמה מכוניות מחשש למעקב. בלילה חצו את נהר הירדן ונפגשו עם אחד מנאמני המלך. הלה לקח אותם לביתו במכונית שחלונותיה כוסו בבד שחור. עבדאללה הגיע לביתו חיוור, והיה ניכר שהוא בלחץ. גולדה שאלה אותו ישירות: האם אתה אכן מתכוון להפר את הבטחתך שלא להילחם ביהודים? המלך ענה: כשהבטחתי לך, חשבתי שאהיה אדון לגורלי. עכשיו אני כבול להחלטות הליגה הערבית. מה יש לכם למהר ולהכריז על מדינה? שאל. גולדה ענתה כי עַם שחיכה 2,000 שנה – אי אפשר לומר עליו שהוא ממהר… עבדאללה הציע להפסיק לזמן מסוים את העלייה היהודית. בינתיים, הוא ישתלט על כל השטח וייתן ליהודים ייצוג בפרלמנט שלו. "אני אתייחס אליכם יפה ולא תהיה מלחמה", אמר. "אם זה מה שאתה מציע עכשיו – תהיה מלחמה ואנחנו ננצח בה!", ענתה לו גולדה באומץ.
הם חזרו בחשיכה מוחלטת, והנהג המפוחד הוריד אותם לפני היעד. שניהם נאלצו לצעוד כחצי שעה באפלה עד שהגיעו לנהריים. מנהריים נסעה גולדה לישיבת ראשי מפא"י וחיזקה את עמדת בן-גוריון בעד הכרזה על מדינה יהודית עצמאית.
Yaakovspok1@gmail.com
