הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)שבע שנות מאסר בפועל נגזרו בשבוע שעבר על ראש מכינת בני ציון, יובל כאהן, והמנהל החינוכי שלה, אביב ברדיצ'ב, שהואשמו בגרימת מוות ברשלנות של 10 חניכים בנחל צפית בשנת 2018. זה היה אסון נורא. עשר משפחות איבדו את היקר להן מכל. ראשי המכינה, על פי הדיווח בתקשורת, לא לקחו אחריות על חלקם באסון. המאורע הטרגי חשף לאור השמש את התרבות הקלוקלת בהתנהלות (חלק מ) מכינות קדם צבאיות – הזחיחות, הביטחון העצמי המופרז, תחושת העליונות, ועוד.
אין כל ספק שלראש המכינה ולמנהל החינוכי, שהוציאו את הטיול, מגיע עונש כבד ביותר. אי אפשר לעבור על מותם של עשרה צעירים וצעירות לסדר היום. אבל אני תוהה: האם עונש מאסר הוא העונש היחיד שנכון כאן?
גדולים וטובים העירו על כך שבהלכה היהודית אין עונש מאסר. במקרא אנו קוראים על בית האסורים שאליו הושלך יוסף במצרים. אך בתרבות העברית לא מצאנו זאת. את המקושש שמו "במשמר כי לא פורש מה יעשה לו" (במדבר טו, לד) ואת המקלל שמו "במשמר לפרוש להם על פי ה'" (ויקרא כד, יב). כלומר, היה זה מעצר זמני עד לבירור העונש. רוצח בשגגה נמלט אל עיר מקלט כדי להינצל מנקמת דם ולצורך הגנה. כך גם בכלל מרחבי ההלכה אין מאסר שניתן בצורת עונש; לכל היותר הוא אמצעי להשגת עניין אחר. הנה, כך סיכם זאת הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב ג, נז): "מאסר בתור עונש אינו קיים בתורת ה' כל עיקר, ואף לא בדברי רבותינו, משום שהחירות האישית היא הקו האופייני במשפטיה".
ניתן לטעון בצדק, שבתורה אמנם אין עונש מאסר אבל יש עונש מוות, שחמור יותר. אבל יחד עם זאת, יש לזכור שבפועל עונש מוות היה בעיקר אות כתובה ולא חיה. חז"ל למדו מן התורה שיש חיוב של "והצילו העדה", כלומר שעל הסנהדרין להפך בזכותו של פושע כדי למנוע ממנו עונש מוות. כך גם במדינת ישראל יש בספר החוקים עונש מוות, אך הוא לרוב לא מיושם.
מאסר איננו יכול לשמש עונש. הרב הלוי הסביר זאת בכך שבעיני התורה, חירות האדם היא הדבר היקר ביותר. אבל יש גם כאן עניין תועלתני. איזו תועלת יש לחברה במאסר? כמובן, אדם שהוא מסוכן לציבור יש לכלוא אותו על מנת למנוע ממנו להמשיך להזיק. אך כשמדובר באנשים שאינם מסוכנים עוד לחברה, במה יועיל עונש מאסר?
מחקרים הוכיחו שעונש מאסר לא תורם לשיקום עבריינים. פעמים רבות הוא רק גורם את ההפך מכך. אבל תחשבו גם על הנזק המשני שהמאסר מחולל. מה יעלה בגורל המשפחה של האסיר? מה עם אשתו וילדיו, ופרנסת הבית? עונש מאסר עושה צדק עם הנפגעים, אך בה בעת יוצר פגיעה במשפחתו של העבריין. האם זה תמיד כדאי ומוצדק?
תאמרו: עונש מאסר יוצר הרתעה ומצמצם פשיעה. אבל האם אי אפשר לחשוב על יצירת הרתעה באמצעים אחרים? חשבו למשל על עבריין שהואשם בגניבת כספי ציבור בסך מאות אלפי שקלים. אפשר לזרוק אותו לכלא לכמה שנים, אבל אפשר גם לחשוב על דרך יצירתית יותר שבה יחזיר את חובו לחברה. מלבד תשלום קנס של מיליוני שקלים למדינה (שאפשר לפרוס לכל ימי חייו), אפשר לדרוש ממנו לעבוד בעבודות שירות עבור הציבור. הכל בהתאם לכישוריו, לאופיו ולחומרת המעשה. ללא מעט עבריינים יש כישורים. במקום לכלוא אותם, אפשר לנצל את כישוריהם כדי להשתמש בכך כתשלום חוב לחברה.
בחזרה לכאהן וברדיצ'ב. זו ללא ספק טרגדיה. ושניהם בהחלט ראויים לענישה חמורה, במיוחד אם לא לקחו אחריות מלאה. אבל עד כמה שקשה לומר, צריך לחשוב – איזו תועלת יביא כאן מאסר? האם אנו מבקשים מאסר בשביל הנקמה? מדובר בסופו של דבר בשני אנשים בעלי כישורים מאוד מפותחים ולא מסוכנים לחברה. האם לא ניתן לחשוב על דרך יצירתית יותר שתעניש אותם מצד אחד, אבל גם תביא תועלת ותיקון לחברה לאחר מה שעשו? אפשר לחשוב על עוצר לילי בבית ואיסור יציאה לחוץ לארץ, על תשלום קנסות כבדים למשפחות, על עבודות שירות בקרב נוער בסיכון ובתי ילדים. ואפשר לחשוב גם על שילובם של אלה עם תקופת מאסר מופחתת.
כאמור, אנשים מסוכנים יש לכלוא מאחורי סורג ובריח. אבל במקרה כמו שלנו, אפשר לחשוב על עונשים יצירתיים יותר ומרתיעים לא פחות, כאלו שיביאו תועלת לחברה, ימנעו את הפשע הבא, וגם יצמצמו את הנזק האגבי למשפחותיהם. צריך לחשוב באופן יצירתי, ויש בהקשר הזה מה ללמוד מן המשפט העברי.
