רוחניות משפיעה על החושים

המן הוא תופעה ניסית מדהימה. על אף זאת, התעוררה טרוניה ונאמר (במדבר פרק יא, ד'-ה'): "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, וישובו ויבכו גם בני ישראל. ויאמרו מי יאכילנו בשר? זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם". אך הפסוק לא מובן. התלונה הייתה "מי יאכילנו בשר". אם כן, מה פשר האמירה "זכרנו את הדגה?"

רבי לוי יצחק מברדיטשב משיב כי בני ישראל טעמו במן את כל הטעמים שרצו (יומא דף ע"ה עמ' א'), אבל הם לא יכלו לרצות טעם שאותו לא טעמו קודם לכן. רבי לוי יצחק מחדש כי "לבשר כשר, לאחר שחיטה ומליחה, יש טעם אחר מבשר בלא שחיטה ומליחה". ממילא, לפני מתן תורה הם לא הכירו את טעמו של בשר כשר, שנשחט והומלח כדין, ובלי חוויה אין דמיון. לכן, אמרו "מי יאכילנו בשר", וביקשו שיינתן להם בשר כשר כדי שיחוו טעם זה ויוכלו אחר כך לקבל אותו באכילת המן. לשם ההנגדה אמרו "זכרנו את הדגה", שהרי את טעם הדג יכלו לטעום במן, כי טעם זה כבר חוו במצרים.

ובכן, מה פשר הקביעה כי לבשר כשר יש טעם אחר? לכאורה, בשר הוא בשר, וטעמו זהה בין אם נשחט כדין ובין אם לאו. רבי לוי יצחק מבאר כי יש קשר ישיר בין חוש פיזי לבין רוחניות.

במשנה במסכת סוטה (דף מ"ח עמ' א') מצינו כי הקדושה השפיעה על חוש הטעם, ו"מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות. רבי שמעון בן אלעזר אומר כי העדר הטהרה – נטל את טעם הפירות". בדומה לכך, מצינו במסכת שבת (דף קי"ט עמ' א') כי יש קשר ישיר בין החוש הפיזי לבין שמירת השבת, שהיא דבר רוחני מובהק. על כן, תבשיל של שבת ריחו נודף מחמת "תבלין" ששמו שבת. "כל המשמר את השבת – מועיל לו, ושאינו משמר את השבת – אינו מועיל לו".

רבי חיים מוולוז'ין (בספרו "רוח חיים" על המשנה במסכת אבות ג', ג') ביאר את הפסוק (דברים ח', ג'): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'", כי כל דבר מתקיים מכוח דבר ה'. ממילא, כל מאכל מורכב מחלק גשמי ומחלק רוחני. האדם ניזון מן המאכל בשני חלקיו: גופו ניזון מגשמיות האוכל, ונשמתו ניזונה מדבר ה' הטמון בו. אדם רוחני מרגיש בכך, וזהו טעמו הפנימי של המאכל, ההולך ומתעצם ככל שדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר. כשהוא אוכל לשם מצווה, כגון האוכל כדי שיוכל לעבוד את בוראו או בסעודות שבת, נעשה הטעם לחלק מהמצווה, וזהו הטעם שרק מי שמשמר את השבת ירגיש בו.

בבשר שנשחט והומלח כדין, יש טעם שונה. אכן, במישור הפיזי בשר הוא בשר. אבל, במישור הרוחני יש טעם אחר. בתהילים (ס"ג, ב') נאמר: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי". הנפש כמהה לדבר ה', אך גם לבשר האדם יש כמיהה וערגה לקדושה. הרוחניות משפיעה על החושים הפיזיים של אדם רוחני, ויש לה ממשות לא רק בתחום ההשגה והדעת המופשטת, אלא גם במציאות הגשמית.

אדם רוחני, אנין דעת ודק הבחנה, מבחין בשוני בין הטעמים, כפי שנסיכה מבחינה בגרגיר אפונה מתחת לעשרה מזרנים.