ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)מתקפת המנע של ישראל על איראן תפסה אותי הלילה בכוכב אחר, הכי רחוק שאפשר מהארץ… באיסלנד.
התגובה הראשונה הייתה דאגה לילדים, לחיילים (יש חפיפה), לחטופים, להורי בעלי ולאחיי היושבים בציון. לאחר מכן, התחלף הרגש בכמיהה עזה לחזור לישראל. פשוט להיות במקום הכי נכון ומדויק עבורי כאדם, כיהודייה, כישראלית, לא רק כאם ואחות.
אין לנו ארץ אחרת. בעד חלון הבקתה, בה אני כותבת כעת, נשקפים הרים ושדות מרעה אינסופיים עליהם רובצים סוסים יפהפיים. מרחק חצי שעה משם מצויים קרחונים, סביבם שטנו אתמול ולמרגלותיהם חוף המכונה "חוף היהלומים", על שם פיסות הקרח הנסחפות אליו מתוך הים ומתמקמות באלגנטיות על חול שחור אינסופי. "עַם של יהלומים", כתבנו על החול, ו"צה"ל" – בניסיון ילדותי לבטא, ולו לרגע, את אהבתנו וגאוותנו למדינה ולתושביה. התחשק לנו לתת לרגש ביטוי.
מספר התושבים באיסלנד הוא כ-400,000, 4% מתושבי מדינת ישראל, ושטח המדינה הוא כמעט פי ארבעה מזה שלנו. בעיר הבירה רייקיאוויק גרים כ-75% מהתושבים של האי, וכל השאר פזורים בבקתות, בבתי עץ צבעוניים יחידים, או בעיירות בגודל של עד 10 רחובות, כולל סוּפר ותחנת דלק. חוויה של שקט הגובל בבדידות. כל משפחה חיה את חייה.
שיעור הילודה באיסלנד נמוך מ-2 ילדים למשפחה. בעוד 100 שנים, מי יודע כמה איסלנדים יישארו לרפואה והאם יהיה מי שיעביר את מורשתם… זו, אגב, מושתתת על סיפורים מיתיים ועל דמויות כמו טרולים, המתקשרות עם כוחות הטבע: האדמה, המים, ההרים והלא נודע, המתקיים מתחת להם…
שיחות טלפון שקיימנו עם הילדים כללו מסר אחיד: הכל בסדר. אנחנו לא מודאגים. קיבלנו מיליון טלפונים והזמנות לשבת. תמשיכו ליהנות. ואיך מטפלים בפיוז שקפץ?
אני גאה בהם ובשכנים ובחברים הטובים. גאה ואוהבת את העם שלי, שמצטט פסוקים מפרשת השבוע, שאומר 'יהיה בסדר', שמתפלל על החיילים והחטופים לפני שמתפלל על עצמו, שכובש את הפחד ומשתף בווטסאפ בדיחות שזר לא יבין.
באיסלנד אין חושך בעונה זו של השנה. שבת שנכנסת עכשיו תצא עבורנו רק ביום א'. במהלכה נתפלל ונתאזר בסבלנות. בשבוע הבא נצפה במפלים, בפיורדים ובהרי געש – אך לא לפני שנבדוק ונשנן את פרטי הטיסה הביתה.
מקווה לקרוא טור זה בבית, אחרי ניצחון הרואי על המאיימים לכלותינו!
לתגובות: naomieini1@gmail.com
