חזל"ש?

ברגע אחד, המלחמה מול איראן הסתיימה. ימים של מצור בבתים, לילות ללא שינה, שיתוק חלקים נרחבים במשק הסתיימו בהכרזה – חזל"ש – חוזרים לשגרה. בלתי נתפס וגם לא ממש אפשרי. אין ספק, כי האוכלוסייה הישראלית נעשתה חסינה ובעלת יכולת הסתגלות מרשימה.

אישה בת 70+, עימה שוחחתי, סיפרה לי כיצד השתכללה בהכנותיה ליציאה למקלט הציבורי(!) בימי המתקפה על איראן. תיק שהכינה בפתח ביתה כלל: חולצה "ייצוגית" – לשים על הפיג'מה, בקבוק מים, מטען לפלאפון, נעליים נוחות, פנס ראש מוטען – לצעידה ברחוב חשוך עקב הפסקת חשמל אפשרית ועוד. אותה אישה מונתה ברוב קולות לשמש אחראית מקלט וניהלה ביד רמה ובטיחותית את ההתנהלות במקום, כולל מינוי אחראי דלת, אחראי פעילות ועוד. דוגמאות אחרות לחוסן והסתגלות, אליהן נחשפתי, כללו אבזור הממ"ד ברמת רמי לוי, ארגון סידורי שינה מודולריים, קיום סדנאות בישול בין האזעקות ועוד.

ולמרות החוסן וההסתגלות, יש מקום, לטעמי, לחזרה מעובדת ומשודרגת לחיים. כזו, המאפשרת חשיבה על מה שהיה והטמעה של תובנות והרגלים שנרכשו בימי המתקפה האיראנית, בחיים לאחריה.

בהקשר זה אמליץ, כצעד ראשון, להיפרד מהביטוי "חזרה לשגרה". לעולם לא נחזור להיות מי שהיינו. אנו משתנים בעקבות אירועי החיים. בנוסף, הסרת האיום האיראני (אמן) אינה מייצרת חיי שגרה, אלא המשך התמודדות עם אי ודאות מתמשכת ועם מלחמה שמתנהלת בעזה וחטופים בגיא צלמוות.

ומה למדנו מהחזית עם איראן, שכדאי לקחת לחיים שאחריה?

ישיב כל אחד לעצמו/ה ויעדכן גרסה במידת הצורך, בנוגע ל: רמת ההתנהגות הבטיחותית (מידת הזהירות והאחריות לבטיחות ביומיום), איכות מערכות היחסים שלו/ה (מה כדאי לשפר אצלי? מי יכול להקל בזמן מצוקה?), הערכת החיים (עד כמה/ממה אני נהנית או מודה בחיי), ניצול מיטבי של זמני הערות והשינה, בירור צרכים אינטלקטואליים ורגשיים (כולל שימוש בהומור), איזון עבודה-בית, התמודדות עם אי ודאות ועוד.

לי עצמי, כמי שמצאה עצמה גולה ביום פקודה, התברר עד כמה ילדיי דואגים זה לזה ועצמאיים בהתנהלותם היומיומית (חוץ משטיפת רצפה). גילוי, שראוי שיונכח יותר בהווה. למדתי גם שיעור בציונות ואהבת הארץ שלי וזכיתי לשיעור בערבות הדדית של יהודי פריז שאירחו אותנו. גיליתי עד כמה הטבע יכול להיות מנחם, וכמה רוח ועוצמה ניתן לשאוב מהחיבור בין הנאמר בפרשות השבוע – לאקטואליה היומיומית.

לתגובות naomieini1@gmail.co