סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: בעיצומו של מבצע "עם כלביא", נשאלתי על ידי אחד מרבני הבסיסים בחיל האוויר, האם מותר לייצר בשבת חלפים ורכיבים שנדרשים לכלי טיס. לא היה מדובר על רכיב מסוים שנחוץ באופן דחוף לכלי טיס שנדרש להמריא ברגע זה, אלא על צורך כללי יותר שיהיו מספיק חלקי חילוף במלאי, כדי להיות ערוכים לכל תרחיש. האם הדבר מותר?
תשובה: הרמב"ם (הלכות שבת, ב' כ"ד) פסק שמותר לייצר כלי נשק בשבת: "וכן ספינה המטרפת בים או עיר שהקיפה נהר, מצוה לצאת בשבת להצילן בכל דבר שיכול להצילן, ואפילו יחיד הנרדף מפני הגוים או מפני נחש או דוב שהוא רודף אחריו להרגו מצוה להצילו, ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפילו לתקן כלי זיין להצילו מותר".
מפרשי הרמב"ם אינם מציינים מקור לדבריו. בסוגיית הגמרא שעליה הוא מתבסס (תענית דף י"ט), אכן ניתנו הדוגמאות של ספינה העומדת לטבוע או של יחיד הנרדף על ידי גויים, ואולם אין שם התייחסות לייצור כלי נשק בשבת לצורכי הגנה. מסתבר שהרמב"ם נקט בכך לדוגמה בעלמא: כדרך שמותר לחלל את השבת להצלת מי שמצוי בסכנת חיים, כך מותר לחלל את השבת גם כדי לייצר את כלי הנשק הנחוץ למשימה.
מעניין לציין, שהרמב"ם הזכיר את הדוגמה הזו של ייצור נשק בשבת גם בהקשר שונה לחלוטין. בהקדמתו לפירוש המשנה, עוסק הרמב"ם בחובה לציית לדבריו של נביא אמת בכל אשר יצווה. כדוגמה לכך מתאר הרמב"ם את המקרה הבא: "והנני מביא לך משל על פי הכלל הזה שתדון בו בכל המצות. נביא שכבר התאמתה נבואתו אצלינו כמו שביארנו, יאמר לנו ביום השבת שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש ונעשה בה כלי זין ונחגרם ונלחם באנשי מקום פלוני היום שהוא שבת ונבוז ממונם ונכבוש נשותיהם. חייבים אנחנו המצווים בתורת משה לקום מיד בלי להתמהמה במה שצונו, ונעשה כל אשר יצוה בזריזות וחריצות בלי פקפוק ובלי עכוב, ונאמין בכל מה שנעשה באותו היום שהוא שבת מהבערת האש ועשיית המלאכות והמלחמה וההרג שהיא מצוה".
לא ברור האם בדוגמה שמציין הרמב"ם, הנביא קובע שיש פיקוח נפש באותה מלחמה (ואם כך לא ברור מדוע יש צורך בנביא), או שמא מדובר בהוראת שעה של נביא לצאת למלחמה אף שאין בה פיקוח נפש. כך או כך, כאשר הנביא מצווה לצאת למלחמה, הוא דורש גם לייצר כלי נשק, ואף את זאת מותר לעשות בשבת בהתאם לציוויו.
אלא שלא ברור שמדברי הרמב"ם יש הוכחה לשאלה שבפנינו. הרמב"ם מדבר על ייצור נשק הנחוץ לצורכי "כאן ועכשיו", לפיקוח נפש מיידי, בהווה. האם אפשר לראות בדברי הרמב"ם מקור גם לייצור רחב היקף של כלי נשק במלחמה, רק כדי לשמור על המלאי הקיים?
ux-gun-unsplash
שאלה זו הובאה בעיצומם של ימי השואה בפני הרב יוסף קאנוויץ' בארצות הברית (שו"ת דברי יוסף, א'). עובד במפעל אמריקאי לייצור כלי נשק שאל האם מותר לו לעבוד בשבת, והרב קאנוויץ' השיב לו שהדבר מותר. הוא מפרט שיקולים טכניים, כגון שהעובד עלול להסתבך עם השלטונות אם לא יתייצב למשמרתו, ואולם תוך כדי דבריו הוא מסביר שגם מצד גדרי פיקוח נפש – הדבר מותר. כמובן, אותו עובד בבית חרושת איננו נלחם בנאצים ובעוזריהם במו ידיו. אף על פי כן, בעל הדברי יוסף רואה את תרומתו למאמץ המלחמתי כפיקוח נפש לכל דבר. בניגוד לרמב"ם, שדיבר על הכנת כלי נשק לצורך פעולת הצלה נקודתית בשבת זו, הרי שכאן מן הסתם יחלוף זמן ארוך מן הרגע שבו ייווצר אותו כלי נשק במפעל ועד השלב שבו תהיה בו תועלת בשדה הקרב. אך בזמן מלחמה, חשוב ששרשרת הייצור והאספקה תפעל כל עת, ויש בכך משום פיקוח נפש.
דברים דומים כתב גם הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות, ב' כ"ט): "ייצור תחמושת וחמרים מדליקים בשיש צורך והכרח בשביל ההתגוננות ואי אפשר להפסיק בשבת – מותר ליצרם בשעת חירום". הרב אלישיב מגביל את ההיתר לשעת חירום בלבד, ובהמשך תשובתו שם הוא מציין בפירוש לדברי הרמב"ם שהוזכרו לעיל, על הצורך לא רק להילחם, אלא גם לייצר כלי מלחמה. הרב אלישיב אמנם כותב שהיות שלא מדובר על פיקוח נפש ישיר, במידת האפשר ראוי לבצע מלאכות האסורות מן התורה ב"שינוי", אך דרישה זו אינה מערערת את עצם הגדרת הצורך בייצור כלי נשק כצורך של פיקוח נפש.
גם הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל ציטט הלכה זו בדברי הרמב"ם, כאשר התלבט בשאלה קרובה של אימונים לשיפור ולהעצמת כשירות הלוחמים בשבת. גם כאן, פשוט וברור שאימון שנדרש באופן דחוף – מותר בשבת. אך מה לגבי אימון שאינו נצרך באופן ישיר ומיידי, אך בלי ספק יש בו כדי להגביר ולהעצים את כשירות הלוחמים? הרב רבינוביץ' מצטט בהקשר זה את דברי הרמב"ם, ומסביר את יסוד הדברים כך: "ונראה שבעניין זה של התקנת כלי מלחמה אין שום שאלה של ריבוי שיעורים שהרי אי אפשר לדעת כמה צריך ויתכן שאם יהיה קצת יותר חימוש שהדבר יבטיח את ההצלחה". למדנו אפוא שאכן במצבים רבים קשה לקבוע באופן ברור עד היכן צריך וכמה צריך, ומסתבר שבכגון זה – חוות דעתם של המפקדים הממונים בשטח היא שקובעת, והרי קיימא לן שאפילו ספק פיקוח נפש – מתיר אף הוא חילול שבת.
אגב, במצב מלחמה, מסתבר שמותר לייצר לא רק כלי נשק, אלא גם אמצעי התגוננות. בתשובה של הרב הראשי לישראל בימי מלחמת הקוממיות, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל (שו"ת היכל יצחק, אורח חיים ל"א) הוא מספר שהתיר בשבת למגן מכוניות ומשוריינים כדי שיהיו ערוכים לכל תרחיש ולכל פעולה לצורך מבצעי.
דברי הרמב"ם שבהם עסקנו צוטטו מספר פעמים גם בתשובותיו של הרב שלמה גורן זצ"ל. במאמרו היסודי בעניין גדרי פיקוח נפש ו"עַד רִדְתָּהּ" מסביר הרב גורן (שו"ת משיב מלחמה, כרך א' סימן ב'), שלפחות בזמן מלחמה – גדרי פיקוח נפש רחבים במיוחד, ואף שייצור הנשק נחוץ לצורכי פיקוח נפש באופן עקיף בלבד, ובכל זאת, כאשר אין אפשרות לייצר את הנשק במועד אחר – הדבר מותר.
יתר על כן, הרב גורן (שו"ת משיב מלחמה, א' י"א) סבור היה שלא רק ייצור של כלי מלחמה מותר, אלא גם הטיפול והתחזוק השוטף שלהם – דוחים שבת, וגם בקביעה זו הוא מתבסס על אותה הלכה עצמה בדברי הרמב"ם.
בסיום דבריו מדגיש הרב גורן: "והנה, כמעט בכל מלחמות ישראל, ממלחמת השחרור ועד מלחמת יום הכפורים העקובה מדם, התעוררה בעיה זו בדבר היתר לתעשייה הצבאית ולתעשייה האווירית לעבוד בשבת. אף על פי שהתוצרת אינה נועדת לימים הקרובים של המלחמה, אלא תהא נחוצה או אפי' חיונית בהמשך ימי הלחימה, התרתי להם לייצר נשק וחלקי חילוף לאווירונים, על יסוד דברי הרמב"ם ביד החזקה ובהקדמתו לפירוש המשניות הנ"ל. במלחמת השחרור, התרתי את יצירת הדוידקה בשבתות והוצאתי היתר ליחידת חיל המדע לעבוד בשבת בגלל החיוניות שבדבר".
הרב גורן מתאר את פסקיו במלחמות ישראל – ממלחמת הקוממיות ועד מלחמת יום הכיפורים, ואף אנחנו בימי "עם כלביא" צעדנו בדרך זו, וקבענו שאותו מפעל לייצור חלפים ורכיבים למטוסים יוסיף ויפעל בשבת, כדי להבטיח עליונות אווירית ותמיכה מלאה במשימותיו של חיל האוויר.
