אנשים תרבותיים

בדבריו של משה רבנו לשבטים המבקשים להשתקע בעבר הירדן מופיעה השאלה האולטימטיבית והרלבנטית תמיד: "… האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". אולם לענ"ד משפט נוסף של משה רבנו דרמטי לא פחות: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף השם אל ישראל" (לב, יד). הקשר לאבות במקרה זה ברור, "כה עשו אבותיכם, בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ …ויניאו את לב בני ישראל, לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם ה'".

אנו עוסקים ללא ספק ביחס לארץ ישראל, לכיבושה ולנחלתה. משה חרד אפוא שגם השבטים המבקשים להשתקע בעבר הירדן ממשיכים "במסורת" זאת של היסוסים בדבר הכניסה לארץ. אומנם, לבסוף מסתבר שהשבטים הפונים אליו מוכנים לקחת על עצמם את כל הדרוש כדי להשתתף בכיבוש הארץ, אולם באותו שלב ראשוני של פנייתם תגובתו של משה נובעת מהמניעים העמוקים ביותר. עובדה היא שהמילה תרבות מופיעה לראשונה במקורותינו ובחיינו בהקשר שלילי.

סביר שמובנה הראשוני של מילה זאת אינו זהה לשימוש השגור בקרבנו. ייתכן שהמשמעות של "ריבוי" היא דומיננטית. ייתכן גם שהכוונה היתה (בדמיון לאכדית) בכיוון של "חניך" או "תלמיד". השימוש המוכר לנו, בעיקר בהקשרו החיובי ("אנשי תרבות", למשל) התחזק בשלבים מאוחרים יותר. ועם כל זאת אי אפשר להתעלם מכך שהמילה "תרבות" מופיעה לראשונה בתורה, ולמיטב ידיעתי בפעם האחת והיחידה בתנ"ך כולו, בפרשתנו, הן בהקשר ארץ ישראל והן במשמעות שלילית ביותר. משה רבנו מזכיר אותה בעניין החיוני והיסודי של מחויבות עם ישראל לארצו, ולמעשה למימוש המהלך הגדול של יציאת מצרים וקבלת התורה.

י

ש כאן, אפוא, בסיס לתפיסה עקרונית: תרבות כשלעצמה אינה בהכרח חיובית, ואינה בהכרח טובה או צודקת. ערכים ככלל יכולים להיות, לצערנו, גם רעים. עם או קבוצה שהערך המוביל שלהם הוא מות ומלחמה, שליט שהערך העליון שלו הוא כבוד ושררה, הורים שהערך המוביל אצלם הוא החמרה בהתייחסות לילדיהם, כל אלה יכולים להיחשב כערכים אנושיים ובאותה עת גם מסוכנים ופסולים.

תרבות גם אינה מיקשה אחת ויכולים להיות עם ואנשים שבחלק מחייהם תרבותם מופשטת ומרשימה ובחלק מחייהם הם מובילים תרבות חשוכה ואכזרית.

כמו כן לצערנו אין קשר מחייב בין היקף ידיעותיו של אדם לבין מעלת ערכיו. ישנם ידענים גדולים ואף מרשימים שמחויבותם האישית לערכי מוסר מוגבלת ביותר. אדם אפוא יכול להיות גם בכלל חסר תרבות, וגם לחילופין בעל תרבות קלוקלת וחטאה.

האם כשמשה רבנו אומר לפונים אליו שהם "תחת אבותיכם", כוונתו לקבוע את היותם ממשיכי אותה תרבות קלוקלת, או שהוא גם רוצה לאתגרם ולהזכיר להם שהדור שלהם קם במקום אבותיהם, אלה שנגזר עליהם למות במדבר? ומעבר לכך הוא קובע: "ושִיחתם לכל העם הזה", דהיינו כוחה של תרבות קלוקלת הוא רב בהשפעתו ובהפצתו בקרב העם כולו.

תגובת השבטים מעודדת ואף מרשימה. "ויגשו אליו". הם מבהירים לעצמם את כוונתם ואז ניגשים למנהיגם כדי להגיע עימו להסכמה ברורה. זה סוג חדש של מגעים בין משה רבנו לבין חלקים בעם. אִם הכונה להיות "נקיים מה' ומישראל", יש מקום להגיע להידברות ולהבנה. גם בכך פרשתנו מכוננת לענ"ד חידוש. לא רק שהיא מציגה בבהירות את האתגר ואת הסכנה בשימוש בתרבות לרעה. אלא שפרשתנו מלמדת אותנו כיצד קבלה ערכית יסודית של הצורך בהיותנו "נקיים" כלפי ה' וגם כלפי ישראל, היא זאת שראויה להוביל את השיח בדבר מחלוקות יסודיות.

ענין זה נוגע לכל שאלה חשובה העומדת כעת על הפרק במדינתנו האהובה וגם המיוסרת.