יעקב ספוקויניההפטרה היפהפייה שנקרא השבת, יכולה להיקרא גם הפטרת החלומות. הנביא ישעיהו מתנבא על השיבה לירושלים, העיר שתגיע לשיא תפארתה: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח…", מיד אח"כ העיר הופכת למרכז העולם: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ", והשיא- קיבוץ גלויות: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה". והם לא יגיעו ריקם: "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ". בני ישראל ישובו מכל הגלויות יחד עם כל העושר שצברו שם. העושר יהיה כה גדול עד שיצטרכו לגייס את האוניות הכי מתקדמות- אוניות תרשיש: "כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם."
היכן גלות שְבָא המוזכרת בפסוק? יש אומרים שמדובר בדרום תימן ויש אומרים שמדובר בקהילת 'ביתא ישראל' שבאתיופיה. קהילה אצילה ומיוחדת זו, שמרה באדיקות במשך אלפי שנים על המסורת של חזרה לירושלים. מנהג נאה הנהיגו שם, לעלות מדי שנה, אל הר גבוה, 50 יום לאחר יום הכיפורים ולחדש את הברית בין עם ישראל ובין הקב"ה. זהו חג ה'סיגד' הנחוג ביום כט' בחשוון. החג מבטא את תקוותם החזקה, לשוב לירושלים.
במשך שנים נאבקה הקהילה המבודדת הזו על עצם קיומה כקהילה יהודית. היא הצליחה לבודד עצמה מהגויים מסביב, שהתנכלו לה, אך כשההתנכלות באה מצד השלטון, ההתמודדות הייתה קשה יותר. בשנת 1974 החלה מלחמת אזרחים באתיופיה. הסכסוכים המקומיים הפכו לחלק מהסכסוך הכלל-עולמי של 'המלחמה הקרה' בין ברה"מ שתמכה במהפכנים הסוציאליסטים, לבין ארה"ב שתמכה בשלטון הקבוצה הדמוקרטית. במהלך מלחמת האזרחים גברה החשדנות כלפי קהילת 'ביתא ישראל' והיא הוגבלה בתנועותיה. יהודים בודדים שהצליחו להגיע לארץ בדרך-לא-דרך, סיפרו על המצוקה ורה"מ בגין ביקש מהמוסד לסייע בהוצאת היהודים מאתיופיה. שליחי המוסד הגיעו לקהילה והגו יחד תכנית להעלותם ארצה דרך סודן. בשלב זה [1979] סוכם על הנעה מסודרת למחנות קליטה שיוקמו במדבר סודן. אלא שבינתיים, השליט המקומי בגונדר הגביל את תנועת היהודים וסגר בתי כנסת ובתי ספר עבריים. לפיכך, רבים הקדימו מיוזמתם את היציאה והלכו ברגל מאות קילומטרים עוד לפני שהכול היה מאורגן. הנדודים במדבר גבו אלפי קורבנות בנפש.
עקב מצבם הקשה של הפליטים פנה בגין למפקד חיל הים דאז זאב אלמוג ושאל אם אפשר לחלץ את הפליטים מסודן באניות חיל-הים. אלמוג השיב בחיוב, אך הסביר כי עקב הרצון לשמור על חשאיות, יתבצע החילוץ באמצעות ספינות קטנות. בכל הפלגה יוכלו להשיט כ- 25 עולים בלבד. המבצע התנהל באיטיות. את בגין החליף בראשות הממשלה יצחק שמיר והוא הורה לאנשי המוסד' לארגן מבצע חשאי גדול יותר להצלת יהודי אתיופיה – 'מבצע משה'. אנשי המוסד פעלו ביצירתיות. הם הקימו בית מלון בסודן ושלחו כ-60 אנשי מוסד ל'תפעל' את המלון ואף לשמש כאורחים. המלון קלט גם אורחים רגילים, אך המתין בעיקר לאורחים היהודים ששהו במדבר סודן. בנוסף, הקימו חברת משאיות, העבירו סחורה ממקום למקום, והגיעו אפילו עד לנמל ג'יבוטי. בין הסחורות הגניבו יהודים שעלו על ספינות חיל-הים והפליגו ארצה. בינתיים, החמיר המצב הפנימי באתיופיה והוחלט לזרז את העניינים. 'בית המלון' החל לארגן טיסות לבלגיה. וכך הצליחו לחלץ כ-6,700 יהודים שטסו לבלגיה ומשם לכאן. המבצע היה חשאי, שכן השליט הסודני, שקיבל שוחד, היה מנהיג ערבי החבר בליגה הערבית וחשש שמא יתגלה קלונו ברבים. ואכן, כאשר המבצע דלף לתקשורת הוא הורה להפסיק מיד את הטיסות. אבל המבצע לא פסק. שגרירויות ארה"ב והולנד נרתמו להסעת הפליטים ליעדים באירופה ומשם הגיעו ארצה. האמצעים המופיעים בהפטרה התקיימו. 'אוניות התרשיש' של חיל-הים הביאו את העולים בעלי לב-זהב של מסירות למען ירושלים.
Yaakovspok1@gmail.com.
