היחיד והאומה כולה

הפרק השני בספר שמואל א' מתחיל בתפילת חנה. לאחר שנים של עקרות ותפילות, נולד בנה, בשעה טובה. היא מגדלת ומיניקה אותו, ואז מקיימת את התחייבותה ומביאה אותו לעבודת המשכן. ברגע הפרידה ממנו היא נושאת תפילה, החשובה ביותר מכל תפילותיה, כזו שגם זוכה להיכתב לדורות.

תוכן התפילה הוא למעשה השוואה בין החוויה שלה כאישה שחיכתה שנים לישועה ולבסוף זכתה לה, לבין עם ישראל שנמצא כעת לאחר שנות שפל וכניעה ויזכה בקרוב לגדול ולהתרומם. מדהים לראות איך חנה שוזרת את התקווה האישית והאינטימית כל כך, של אישה המצפה לפרי בטן, לבין תהליך של אומה.

מייד לאחר תפילתה, היא מוסרת את שמואל לעבודת משכן שילה: "וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה, עַל בֵּיתוֹ וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת ה' אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן". בפסוק זה שמואל הנער עובר מבית אלקנה לבית עלי, בית שונה בתכלית.

הפסוקים הבאים מתארים את הריקבון הגדול של בני עלי ואת הביזיון בניהול עבודת המשכן. בשונה לגמרי מחנה, שגם תפילה אישית שלה הופכת ללאומית, בני עלי הופכים את עבודת ה' הלאומית לסיפוק גחמות אישיות – אכילת בשר, כוח, כסף ושליטה. ניתן לראות כאן שאריות של תקופת השופטים – איש הישר בעיניו יעשה, גם במשכן עצמו. ההפכים בין שני הבתים באים לידי ביטוי גם בהבדל בין עלי לבין אלקנה.

בעוד אלקנה רואה את השפל אליו המשכן הגיע, ובעקבות זאת הוא פועל בצורה אקטיבית כדי למשוך אנשים לחזור לעלות לרגל ומייצר תנועה של תשובה, עלי נמצא במשכן עצמו ונוהג בפאסיביות ובעצימת עיניים. גם כשהוא כבר מתעמת עם ילדיו, הדבר נעשה בקול ענות חלושה וללא כוח משמעותי לשנות.

ברגע זה הייתי שואל לאיזה סוג של אדם יגדל שמואל – כפי ביתו שגדל בו או כפי הבית אליו נמסר? והפסוק עונה מפורשות: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים". הבן של אביו והבן של אמו.

עבודת המשכן דורשת את שני הכובעים – להיות טוב עם ה', שבשמו מבצעים את המשימה; ובמקביל להיות טוב עם אנשים הדורשים את ה'. הדבר נכון לכל נותן שירות הצריך לאזן בין הארגון ממנו הוא נשלח לבין האנשים שמגיעים אליו בטוב ובאהבה. כך שמואל סוגר למעשה את תקופת השופטים ומתחיל תקופה חדשה כמו שאמו ניבאה, כזו עם מוסר גבוה יותר שיוביל גם להצלחה ולשגשוג.

נקווה שגם בראש השנה הזה, נצליח להיות במקום הזה – טובים עם ה' ועם אנשים, מודים ומבקשים על היחיד, תוך התבוננות גם על האומה כולה.