הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)חובת ההדלקה הבסיסית היא על הבית: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו" (הברייתא במסכת שבת כא ע"ב). בעוד המוטיב המרכזי בהדלקת הנרות הוא הבית, הרי שיש רובד נוסף בהדלקה שקשור ליציאה מהבית – מיקום ההדלקה אינו בטרקלין הבית או בפינת האוכל, אלא מחוץ לבית: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ".
ה'שפת אמת' (בראשית, חנוכה שנת תרל"ד) מצביע על מורכבות הדלקת הנר: "בהתאסף כל כוחות האדם ובני ביתו השייכים אליו, יוכל לקיים את המצווה בשלמות יותר. מצות נר חנוכה מבחוץ, והוא שיוכל האדם להביא הארה במקום החושך. ולזאת צריך האדם ליקח עמו כל התלוי בו".
לדבריו, יכולתו של אדם להשפיע ולעשות מחוץ לביתו מותנית בתמיכה המשפחתית. תמיכה זו תבוא רק אם כל אחד מבני הבית יהיה שותף למשימה. שיתוף בני הבית במעשה ההדלקה מאחד את כל הכוחות שבבית, וכך מתאפשרת ההדלקה מחוץ לבית, וזו משקפת את העשייה ברשות הרבים.
פעמים תיתכן סתירה בין הנתינה לבית לבין התרומה לקהילה. דילמה זו ככל הנראה קיימת ביחס לאדם, שהדוחק הכלכלי לא מאפשר לו לרכוש נר שבת וגם נר חנוכה. כיצד ינהג – האם ידליק נר חנוכה או נר שבת?
תפקידו של נר שבת הוא להאיר את הבית, ולעומתו תפקידו של נר חנוכה להאיר בחוץ ולפרסם את הנס. אף ששני הערכים חשובים, מכריע הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה: "…נר ביתו קודם, משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
בהלכה זו מבקש הרמב"ם לחדד את המסר ששלום בית הוא הערך העליון, גם אם נקראים אנו למשימה ציבורית שתהיה החשובה ביותר. לעולם לא נוכל לתפקד כראוי בחוץ, אם לא ישכון שלום בבית. מיוחדת היא שבת חנוכה, שבה מדליקים אנו נרות שבת וחנוכה כאחד. זה האידיאל – השילוב שבין הפנים לחוץ. לעולם לא נוכל להדליק נר חנוכה, אם לא ידלק בבית נר שבת.
בימי החנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכה בתחילת הערב. לשם כך, אנו מקדימים את שובנו מהעבודה, להיות מכונסים יחדיו, וזו תרומה משמעותית לחיי המשפחה. אנו זקוקים למודל חנוכה גם במהלך השנה כולה. הפעילויות שלנו בחוץ תהיינה מהודרות ומוצלחות אם נשמור על האיזון הנכון שבין הבית לחוץ. כך גם המשפחה תהיה אבן תמך משמעותית לחיי העשייה בחוץ.
