בן דוד יצחק (רב, ד"ר, ראש בית המדרש שערי ציון להכשרת רבני ערים)השבת, פרשת אחרי מות-קדושים, מגיעה מיד לאחר סיומו של רצף ימי הזיכרון והעצמאות, זמן ראוי להתבונן על הקשר העמוק שבין שני המועדים המכוננים של חודש ניסן וחודש אייר.
שביעי של פסח, ויום העצמאות נמצאים במרחק של שבועיים זה מזה. מעבר לכך, שניהם יחולו תמיד באותו יום בשבוע (השנה – יום רביעי). אני מבקש לבחון את היחס המהותי שבין שני מועדים אלה.
שביעי של פסח מבחינות רבות מהווה את יום ההולדת האמיתי של עם ישראל. השביל שנבקע בתוך הים ביום השביעי ליציאת מצרים הוא מעין תעלת לידה שבה עובר עם ישראל; באמצעותה ומכוחה הוא נולד כעם עצמאי ובן חורין. אם ליל פסח הוא תחילתו של אירוע הלידה, הרי ששביעי של פסח הוא מימושה וסיומה המוחלט. התקופה הארוכה של שעבוד מצרים, אם כן, מהווה את תקופת ההיריון של האומה.
בני ישראל הרי כבר יצאו ממצרים לאחר עשר המכות ובסופן מכת בכורות. מדוע יש צורך, לאחר כל הניסים והפלאות שהתרחשו על אדמת מצרים, באירוע נוסף על הים ובמפגש נוסף עם המצרים לאחר שלכאורה כבר הצלחנו לחמוק מארצם ומשליטתם?
נשוב לשאלה זו בהמשך, אבל לפני כן, נעמוד על קשר פלאי ומפתיע שמתקיים בין יום העצמאות לבין שביעי של פסח, גם מבחינת התאריכים והימים של שני המועדים הללו בתוך הרצף של כלל מועדי השנה.
כבר לפני מאות של שנים, דרשנים עמדו על מאפיין מעניין שקשור בזיקה שבין ימי חג הפסח לבין שאר מועדי השנה. החישוב מופיע באופן מלא לראשונה במחזור ויטרי שנכתב בסוף המאה ה-11 על ידי רבי שמחה מויטרי, מתלמידיו של רש"י, ומשם במקומות רבים נוספים, בין השאר בשולחן ערוך (סימן תכ"ח, סעיף ג'). המבנה הזה קשור לצמדי האותיות שנקראים א"ת ב"ש: האות הראשונה בא"ב קשורה לאות האחרונה, האות השנייה לאות שלפני האחרונה, וכך הלאה.
וזהו המבנה שנוצר באמצעות צמדי האותיות הללו, המקשר בין שבעת ימי חג המצות לבין שאר מועדי השנה:
באותו יום בשבוע שבו חל יום א' של פסח – יחול תמיד גם תשעה באב.
באותו יום בשבוע שבו חל יום ב' של פסח – יחול תמיד גם שבועות.
באותו יום בשבוע שבו יחול יום ג' של פסח – יחול תמיד גם ראש השנה.
באותו יום בשבוע שבו יחול יום ד' של פסח – יחול תמיד גם היום שבו מסיימים את קריאת התורה – שמיני קצרת (עצרת).
באותו יום בשבוע שבו חל יום ה' של פסח – יחול תמיד גם צום יום הכיפורים.
באותו יום בשבוע שבו יחול יום ו' של פסח – יחול תמיד גם חג הפורים הקרוב לפסח מלפניו.
מועדי השנה מסודרים לפי סדר הימים של חג הפסח ועל פי צמדי האותיות. אך לחג הפסח יש יום אחד נוסף, שביעי של פסח. וליום הזה, המיוצג על ידי האות ז', לא נמצא זוג, לא במועדי השנה ולא באות ע' שמתאימה לו לפי סדר א"ת ב"ש.
כך היה המצב במשך דורות, עד שלפני 78 שנים בדיוק עמד דוד בן גוריון בשעות בין הערביים של יום שישי, והקריא את מגילת העצמאות בשעות האחרונות של יום ה' באייר. ומאז, נמצא בן זוג גם ליום השביעי של פסח: בכל שנה, ביום בשבוע שבו חל שביעי של פסח, יחול גם יום עצמאות.
הקשר בין שני המועדים הללו אינו רק חיצוני. שאלנו קודם מדוע היה צורך בקריעת ים סוף לאחר שכבר יצאנו ממצרים? ובכן – עד לאירוע הזה, בני ישראל אמנם יצאו פיזית, אך עדיין לא השיגו את עצמאותם המנטלית והתודעתית. עצמאות זו הושגה רק כאשר הם הצליחו למצוא את החוסן המנטלי להתחיל ולצעוד לתוך מימי ים סוף, ורק לאחר שהם ראו את אויביהם מוטלים בתבוסתם המוחצת על שפת הים. מאורע זה יצר את העצמאות הרוחנית שבלעדיה יציאת מצרים לא יכולה להגיע למיצויה השלם. ואכן, שביעי של פסח הוא יום העצמאות הראשון שלנו.
לידתו של עם ישראל מגיעה בדיוק שבעה ימים לאחר תחילת גאולתו בחג הפסח. כפי שלמדנו בפרשות השבוע האחרונות, בלידת זכר מסתיימים ימי טומאת היולדת לאחר שבעה ימים ומתחלפים בימי הטהרה. ארבעה עשר יום לאחר שביעי של פסח, אנו חוגגים את יום העצמאות ואת לידתה של מדינת ישראל – בדיוק כפי שלאחר לידת בת, ימי הטומאה מתחלפים לימי טהרה לאחר ארבעה עשר יום.
ההבדל היחיד הוא שעל ים סוף הקב"ה נלחם את מלחמתנו במצרים, ואילו ביום חג עצמאותנו, המשימה ללחום את מלחמת עצמאותנו הוטלה עלינו עצמנו בידי ההשגחה העליונה. זוהי משימה כבירה שהוטלה עלינו ושעמדנו בה בעוז ובגבורה – בימים ההם, ובזמן הזה.
