שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)התלמוד הירושלמי במסכת ברכות (ד' ג') קובע, שכמו בכל מועדי השנה, גם בתשעה באב נדרשת בתפילה תוספת "מעין המאורע" – תפילת "נחם"; ובנוסח התלמוד שם תפילת "רחם". נאמר שם שאת "נחם" מוסיפים בברכת העבודה שבתפילת עמידה, כמו "יעלה ויבוא"; ואולם, כתב הרא"ש (תענית, ד' ל"ד) שמנהג העולם להוסיף את תפילת "נחם" בברכת בונה ירושלים.
הביאור הלכה (אורח חיים, תקנ"ז א') מצטט את דברי הט"ז, שכתב שמי ששכח ולא אמר "נחם" בברכת בונה ירושלים – יכול להשלים אותה בשומע תפילה. הביאור הלכה חולק על כך, ולדעתו ההשלמה היא בברכת "רצה", כעיקר דין הגמרא. מוסכם על הכל, שמי ששכח ולא אמר "נחם" כלל – אינו חוזר על תפילתו.
בספר האבודרהם (סדר תפילות התענית) ציטט מחלוקת בין הגאונים בעניין התפילות שבהן מוסיפים "נחם": רב עמרם גאון כתב שיש לומר "נחם" בכל תפילות היום: ערבית, שחרית ומנחה; ואילו רב סעדיה גאון כתב לומר "נחם" רק בתפילת מנחה. הרא"ש כתב שמנהג העולם כדברי רב סעדיה גאון, ואולם הוא עצמו תמה על כך, וקבע שמסברה ראוי היה להוסיף נחם בכל התפילות.
השולחן ערוך (אורח חיים, תקנ"ז א') לא הכריע בשאלה זו בפירוש, אך המשנה ברורה דייק מדבריו שאכן נדרש להוסיף "נחם" בכל התפילות, ובין עדות המזרח חלוקים המנהגים בעניין זה. הרמ"א (שם) הכריע בפירוש לומר "נחם" רק בתפילת מנחה, וכך נהוג בקהילות אשכנז.
בשו"ת הריטב"א (סימן ס"ג, מצוטט בבית יוסף שם) הציע פשרה, לאור הבדל הנוסח שהזכרנו לעיל, וקבע שבתפילת ערבית ובתפילת שחרית יאמרו "רחם", שכן האבלות בעיצומה ומתפללים לרחמים; ואילו בתפילת מנחה יאמרו "נחם", בציפייה לגאולה ולנחמה. מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשיין זצ"ל ראה בתשובה זו של הריטב"א יסוד ושורש לאופיו של יום תשעה באב, שיש בו תהליך עמוק שמתחיל ב"אנינות" ובישיבה על הארץ, אך הולך ומתפתח לאבלות, שסופה גם בתפילה לנחמה.
הרמ"א (שם) מוסיף וכותב שמי שאינו יכול להתענות בתשעה באב ונדרש לאכול לחם, יוסיף "נחם" גם בברכת המזון ב"בונה ירושלים". הגר"א חלק על פסק הרמ"א וכתב שתיקנו את "נחם" רק בתפילת העמידה, אך רוב הפוסקים הסכימו עם הרמ"א. אמנם הכל מודים שחיילים שאינם מתענים בנסיבות מבצעיות, יכולים להוסיף "נחם" בתפילת העמידה, וזאת בניגוד לתפילת "עננו" שאותה לא יוסיף מי שאינו מתענה.
יש מפוסקי הזמן שסברו שעם חזרתנו לארץ אבותינו, ובעיקר לאחר איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, יש לבצע שינויים בנוסח תפילת נחם. כך כתב הרב דוד שלוש בשו"ת חמדה גנוזה (כ"ב ח'), וכך הייתה דעתו של האלוף הרב שלמה גורן, שב"סידור התפילות לחייל" פרסם נוסח מעודכן. כך הייתה גם דעתו של הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב, א' י"ד), אלא שבניגוד לרב גורן שערך שינויים משמעותיים בניסוח, הציע הרב חיים דוד הלוי להוסיף מילה אחת בלבד: המילה "שהייתה". כלומר, לדעתו במקום לומר "נחם ה' א-לוהינו את העיר האבלה", צריך לומר "את העיר שהייתה אבלה".
לעומתם, היו שהתנגדו בתוקף לכל שינוי בנוסח התפילה: כך הייתה דעתו של הרב יוסף דוד הלוי סולוביצ'ק (עלון "מסורה", גליון ז'), שטען גם לחוסר סמכות לערוך שינויים בנוסח התפילה, וגם לכך שכל עוד לא זכינו לגאולה שלימה ולבניין המקדש, יש לשמור על הנוסח הקיים.
זו הייתה גם דעתו של הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת, א' מ"ג) ואף הוא הבהיר שמצד אחד אין סמכות לשנות מנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה, שמראש כתבו את נוסחי התפילות לימי גלות ולימי גאולה; ומצד שני, גם לאחר הניצחונות המזהירים במלחמת ששת הימים, טרם זכינו לשלמות רוחנית שתחייב שינויים בתפילת "נחם".
אחד המשיגים על הרב חיים דוד הלוי בעניין שינוי נוסח התפילה, טען שהיות ורבים מאחינו בני ישראל אינם מדקדקים במצוות, אי אפשר לדבר על גאולה, ועל כן לא ניתן לשנות מנוסח התפילה.
על השגה זו כתב הרב חיים דוד הלוי דברים נוקבים (שו"ת עשה לך רב, ב' ל"ו): "לגופו של דבר באמת, טעות מרה בידך, וחביבים הם אותם בנים שבאים לחצרות בית ה' בכל מצב ובכל תנאי, והלוואי והיינו זוכים שכל ישראל בהמוניהם יעלו ויבואו בכל טומאתם… ואין אתה רשאי לקרוא לירושלים 'שוממה מבלי בניה' מפני שחלק מהם עזבו דרך ה', וכך אמר ר' מאיר 'בין כך ובין כך ראויים בנים'. והקדוש ברוך הוא יתברך שמו אוהב הוא את אותם הבנים, אשר אותם ביזית במכתבך, הרבה יותר ממה שמסוגל אדם לאהוב את הכשרים והצדיקים בישראל, והדברים ארוכים ודי למבין".
הלכה למעשה, אף שהרב גורן ביקש להנהיג בצה"ל את הנוסח שחיבר, אנחנו נמנענו מלהכריע בזה וכתבנו בקובץ "הלכה כסידרה": "יש מפוסקי הזמן, ובכללם הגר"ש גורן זצ"ל, שהורו לערוך שינויים מסוימים בנוסח תפילת נחם, המבטאים את חסדי ה' עלינו בדור הגאולה והשיבה לארץ אבותינו. וכל אחד ינהג בעניין זה כמנהג אבותיו וכמנהג רבותיו".
יהי רצון שימי האבלות יהפכו במהרה לימי ששון ולשמחה, והאמת והשלום אהבו.
