לקראת ראש השנה אנו מאחלים ומברכים זה את זה: "(שתהיה) שנה טובה". אך לצד המחווה היפה הזו, ראוי שנשאל את עצמנו עד כמה אנו קשובים, אחראים ומחויבים להגשמת ברכה זו במו ידינו? "שנה טובה" אינה אירוע מקרי או מהלך קוסמי חיצוני לנו. דווקא כאנשים מאמינים ברור לנו שהיא תוצאה ישירה של המאמצים, הבחירות והפעולות שאנו ננקוט על מנת להפוך אותה לכזו, באמצעות קידום מטרות ומימוש ערכים .
רבים פונים אלי במצוקותיהם. חלק גדול מן הסבל מקורו באירועים מכאיבים, אשר לא הם יזמו או קדמו. יחד, בתהליך אמפטי, אנו משיבים למציאות את "מקומה" כעובדה אך לא כסוף פסוק או חלילה כ'גזר דין'. אם רצוננו להשתקם מאסון או לחולל שינוי אמיתי בחיינו, במסלול המקצועי, באיכות מערכות היחסים או בדפוסי ההתנהגות שלנו – לא נוכל להסתפק באיחולים פאסיביים. התוצאה תהיה נעוצה במה שאנו נעשה בפועל, ביום-יום, על מנת לתרגם את הרצון לפעולה אקטיבית.
ולצד השינוי המעשי שנה טובה כרוכה במידה רבה גם בפרשנות שאנו נבחר להעניק לאירועי העבר ולמציאות העכשווית. יצירת שנה טובה דורשת מאיתנו לפתח עין טובה, להכיר תודה ולהעריך את מה שיש ושהושג עד כה. בשנה החולפת חווינו רגעים מרגשים להם פיללנו במשך תקופה ארוכה ומייסרת: אחרוני החטופים שוחררו, ועצמותיהם של חללי קרב סולטאן יעקב הושבו לקבר ישראל. זוהי סגירה מופלאה של פצעים מדממים ואובדנים עמומים, שליוו את החברה הישראלית במשך שנים.
הבחירה לראות את ההישגים הללו, להתחבר ולשמוח בטוב אליו נחשפנו, במקום להישאר שקועים בפחדים, בתסכולים ובחיכוכים הפוליטיים שסובבים אותנו – היא בחירה שמנסחת מחדש את חוויית החיים שלנו ואת התנהגותנו. התבוננות בעין טובה אינה התעלמות מהקושי, אלא בחירה אקטיבית לזהות את ההזדמנויות, את החסדים הקטנים שעטפו ועוטפים אותנו ואת השינוי שכבר מתחולל.
איחולים אמיתיים לשנה החדשה מתחילים לטעמי במבט מוקיר לעבר, בהודיה עמוקה לה' על ההווה, ובציור מטרות ויעדים ברורים לעתיד. כשיהיה בידינו האומץ לזהות את הכוחות שגילינו בתוכנו ולהטמיע את השיעורים הכואבים, אך המכוננים, שלמדנו – מן הכשלונות ומתוך האובדנים – אנו נעניק לעצמנו את הרשות לצעוד בגו זקוף, בלב נרגש ובתקווה מהולה בביטחון, לקראת השנה החדשה.
השנה הכי טובה שלי ושלך עומדת כבר בפתח והיא תיבנה, צעד אחר צעד, במו ידינו. "לא בשמיים היא".
לתגובות: naomieini1@gmail.com
