פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)שתי שאלות לא פתורות מלוות אותי כבר שנים ארוכות בנוגע לראש השנה, ומסתבר שהן מזינות זו את זו. השאלה האחת היא למה לא תוקעים בשופר בשבת. התלמוד הבבלי (ראש השנה כט, ע"ב) מסביר שתקיעת שופר אינה מלאכה אלא חכמה, כלומר מעיקר הדין אין איסור לתקוע בשופר בשבת. מדוע אם כן אסרו את הדבר?
התשובה הידועה היא זו המובאת בתלמוד הבבלי, ולפיה גזרו לאסור תקיעת שופר בשבת משום החשש שמא ירצה אדם ללמוד את אמנות התקיעה ויטלטל את השופר ברשות הרבים. אבל הסבר זה אינו חף מקושיות. בניגוד ללולב, ששם כל אדם מצווה ליטול משלו, המצווה בשופר היא לשמוע ולא לתקוע, ולכן אדם אחד תוקע עבור רבים. ואמנם המשנה במסכת ראש השנה מדברת על אדם ששמע קול שופר ודנה האם יצא ידי חובה.
אם אדם אחד תוקע עבור רבים, מניין צמח החשש שאדם יטלטל את השופר בשבת? האם בשל אותם מעטים שייתכן שיעשו כן מבטלים מצווה מן התורה?
אכן, בירושלמי לא מוזכר טעם זו ובמקומו מובאים טעמים אחרים לביטול תקיעת שופר בשבת. האחת דורשת מהפסוקים שתקיעת שופר בשבת שייכת רק במקום שבו הקרבנות קרבים, כלומר במקדש. אבל זו נראית דרשה שבאה להצדיק בדיעבד את הדין שהתקבע והיא לא מסבירה אותו. טעם אחר הוא שבימי המקדש, כשקידשו את החודש על פי הראיה, היה ספק מתי ראש השנה, ולכן לא תקעו בשופר בשבת, שכן היה ספק האם אכן זהו ראש השנה.
על פי הטעם האחרון היה מסתבר לומר שבימינו כשיש ודאות לגבי התאריך, ראוי היה לתקוע בשופר גם בשבת, כפי שציוותה תורה. אזכיר שלגבי ברית מילה דרשו חכמים שהמילה תיעשה גם בשבת ובאותו האופן ניתן היה לקבוע גם ביחס לשופר. אבל כידוע, אף אחד לא הרים את הכפפה (מלבד מקום אחד בירושלים שנוהג לתקוע בשופר בשבת גם כיום).
השאלה השנייה שמטרידה אותי היא מדוע חוגגים היום ראש השנה יומיים. זהו החג היחיד שבו מנהג ארץ ישראל זהה למנהג יהודי התפוצות המקיימים יום טוב שני של גלויות. הסיבה לכך מובאת במשנה. כשקידשו את החודש על פי הראיה, לעתים העדים היו מגיעים מאוחר (אחרי המנחה), ולכן תיקנו שבמצב הזה ראש השנה יהיה יומיים (יש לציין, שאם העדים היו מגיעים בזמן, היה נוהג ראש השנה יום אחד בלבד).
אבל כל זה לא רלוונטי היום. כשאנו חוגגים את החגים על פי לוח קבוע, אנו דומים למציאות בה הגיעו העדים בזמן, והיתה ודאות לגבי היום הראשון. מדוע אם כן לעשות יומיים גם בארץ ישראל? הרי אנו בעצמנו קוראים ליום השני של החג ב' תשרי!
מסתבר שבעבר אמנם נהגו לחגוג את ראש השנה בארץ ישראל יום אחד בלבד, אך הדבר השתנה בעקבות השפעות של יהודים שבאו אליה מרחוק. מדוע לא נחדש את דין ארץ ישראל כבעבר? כיצד אנו יכולים לומר ברכות לבטלה בידיעה ברורה שהיום השני איננו ראש השנה?
אלו כאמור שתי השאלות שמלוות אותי כל ראש השנה. ומדוע אין מי שקם ועושה מעשה ומתקן תקנה בעניינן? הנה לדעתי הסיבה: שתי השאלות מזינות זו את זו. כששואלים מדוע עושים ראש השנה יומיים, יש מקורות שעונים על כך משום ראש השנה שחל להיות בשבת. כלומר, בגלל שלא תוקעים בשבת אנו צריכים יום נוסף שבו נוכל לתקוע. מנגד, כששואלים מדוע לא תוקעים בשבת, עונים על כך בחלק מהמקורות שעושים זאת משום שיש יום שני שניתן לתקוע בו.
כך נוצר מעגל קסמים שסוגר לנו את האפשרות לבצע שינויים בעניינים הללו. היום השני של ראש השנה מעקר את הצורך לתקוע בשופר בשבת, והאיסור לתקוע בשופר בשבת מצדיק את קיומו של היום השני של ראש השנה. ועולם כמנהגו נוהג. כך נוצר לנו פרדוקס: בשנה כמו שלנו, כשראש השנה נופל בשבת, אנו תוקעים בשופר דווקא ביום שברור שהוא לא א' תשרי. והיכן המצווה לתקוע ביום הראשון של החודש, "בכסה ליום חגנו"?
לדעתי, את מעגל הקסמים הזה צריך לפתוח. הגיעה העת להפסיק לפתור קושייה אחת על ידי קושייה אחרת ולהתמודד עם עיצוב אופיו של ראש השנה בימינו ביושרה. אם בתורה נאמר "יום תרועה יהיה לכם" ואנו יודעים מתי הוא מתרחש, האם שייך לעשותו יומיים? ואם יש ודאות לגבי התאריך, האם יש באמת סיבה לאסור תקיעת שופר בשבת?
