הורים, אל תפספסו את החוסן המנטלי של הסוכה

נראה לי שתזדהו עם השורה הבאה:

יש רגע כזה כמעט בכל סוכה משפחתית.

ילד אחד מתלונן שחם לו. השני מודיע שיש יתוש. השלישית רוצה לחזור הביתה כי "יותר נעים בסלון". ואז אנחנו, ההורים של דור הפתרונות, נכנסים מיד לפעולה:

מביאים מאוורר. מחפשים ספריי נגד יתושים. מוסיפים כרית. מציעים לעבור פנימה.

העיקר שהילד לא יסבול.

והנה השאלה שאולי לא נעים לנו לשאול: למה בעצם?

למה כל אי-נוחות של הילד הפכה אצלנו למשימה שחייבים לפתור?

אנחנו חיים בתקופה שבה הורים משקיעים המון אנרגיה כדי שהילדים שלהם לא יחוו קושי.

שלא ישתעממו. שלא יתאכזבו. שלא יהיה להם קשה. שלא יחכו. שלא ייכשלו.

אנחנו מסדרים, מתקנים, מתערבים ומחליקים להם את הדרך.

תלמיד לא מרגיש טוב? בום! הוא מקבל שחרור. החיים הנוחים, פשוט תרשו לעצמכם.

ואז מגיע חג הסוכות ועושה דבר כמעט חתרני:

הוא מוציא אותנו מהבית. מהקירות. מהמזגן. מהמקום הקבוע.

ומושיב אותנו לשבוע אחד במבנה ארעי:

קצת חם. לפעמים קר. לפעמים צפוף. לפעמים הרוח מזיזה את הקישוטים. לפעמים מתקפת "חומיניים" ולפעמים, רחמנא ליצלן, גם לא כל כך נוח:

אבל יודעים מה? אולי דווקא כאן נמצא אחד השיעורים החינוכיים החשובים של החג:

לא כל אי-נוחות היא תקלה.

שמעתם? לפעמים אי נוחות היא בכלל אימון.

כי החיים של הילדים שלנו לא תמיד יהיו ממוזגים:

יהיו מבחנים שהם לא יצליחו בהם. יהיו חברים שיאכזבו אותם. יהיו מקומות עבודה שלא יקבלו אותם. יהיו תוכניות שישתבשו. יהיו אנשים שיגידו להם "לא". יהיו דייטים ונשים שיגידו להם לא. יהיו גיבושי מטכ"ל שהם לא יעברו. יהיו גם ימים שהם לא ממש כיפים. כי סה לה וי.

השאלה היא לא אם נצליח למנוע מהם את כל זה.

ברור שלא.

השאלה היא אם הם יגיעו לרגעים האלה עם שריר פנימי שכבר מכיר קושי קטן ויודע לעמוד בו.

ופה דווקא הסוכה יכולה לעזור לנו.

לא צריך לייצר לילדים סבל בכוונה.

לא צריך להפוך את החג למחנה הישרדות.

אבל אפשר להפסיק לרוץ לפתור כל תלונה בתוך שלוש שניות.

חם לך?

נכון. גם לי קצת חם. יש יתושים? באסה.

לא נוח לך? וואלה. אני מבין. ועכשיו בוא נשב עוד קצת.

נדבר. נאכל. נצחק. ונגלה שאפשר להיות בסדר גם כשלא הכול מושלם.

אנחנו מדברים הרבה על חוסן אצל מתבגרים וילדים.

אבל חוסן לא נבנה מהרצאות.

הוא נבנה מהרבה רגעים קטנים שבהם הילד מגלה:

היה לי קצת קשה, ולא קרה לי כלום. הסתדרתי.

ואולי זו המתנה הגדולה של הסוכה:

היא מזכירה לנו שהביטחון של ילד לא נבנה רק מכך שאנחנו מגינים עליו מהחיים.

לפעמים הוא נבנה דווקא כשאנחנו נותנים לו לפגוש קצת מהחיים, כשאנחנו יושבים לידו ולא ממהרים להציל אותו מהם.

מלחמת "חרבות ברזל" לימדה אותנו שיש לנו דור של אריות.

ילדים שנהפכו למתבגרים שנהפכו ללוחמי על. החוסן המנטלי הזה ספוג במערכת הדם שלהם.

ואם לא הבנתם, אתם מוזמנים לקרוא שוב את הצוואה של בן זוסמן הי"ד.

אנחנו לא צריכים להמציא כאן שום דבר מחדש, רק לתת למתבגרים ולנוער הנפלא שלנו למצוא את כוחות הנפש האדירים שכבר ספונים בתוכו.

וברגע שהוא יפגוש אותם, הוא יבין שזו המתנה הגדולה ביותר שיכולנו להעניק לו אי פעם.

חג סוכות שמח!