פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)מהו הידור? שאלה זו הופכת מדי שנה בבוא חג הסוכות לרלוונטית במיוחד. אתם תשמעו את המושג הזה ללא הרף בשוק ארבעת המינים. יש "כשר לברכה" ויש סתם "כשר". יש "מהודר", "מהודר א'" ו"מהודר אא'". אבל מהו באמת הידור? מה הופך סט ארבעת המינים למהודר יותר או פחות?
בספרות חז"ל יש למושג הידור מצווה משמעות מאד ברורה, של יופי אסתטי. כך הובא במסכת שבת (קלג, ע"ב):
"'זה א-לי ואנוהו' – התנאה לפניו במצוות. עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין."
הדרישה כאן ברורה. כשעושים מצווה צריך לעשות אותה בצורה יפה. הדתי צריך להשתלב עם האסתטי. אם עושים סוכה, צריך להקפיד שהיא תהיה יפה. אם לוקחים לולב, צריך שהוא ייראה טוב. וכך בכל חפצי המצוות והקדושה – שופר, ציצית, ספר תורה ועוד. סיכם זאת הרמב"ם: "בכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב" (הלכות איסורי מזבח ז, יא).
ומהו המדד להידור שכזה? הנראות. יופי הוא אמנם דבר יחסי, אבל עדיין יש קריטריונים די מקובלים למה נחשב דבר נאה ומה לא. דעתן של הבריות היא כאן הקובעת. וכמה יש להשקיע בהידור? במסכת בבא קמא (ט, ע"א) נקבע "בהידור מצוה – עד שליש במצווה", כלומר יש להשקיע בנראות של המצווה עד כשליש ממחיר המינימום של המצווה.
אם כן, מה שאמור להפוך אתרוג למהודר יותר איננו אלא המראה שלו. אתרוג יפה יותר מבחינת הגודל, הצורה והצבע, הוא אתרוג מהודר יותר. וכך הוא גם הלולב. אך סקירה קצרה של שוק ארבעת המינים ילמד אתכם שלא כך הוא המצב היום. תוכלו לראות בחלקת הכשרים לברכה אתרוגים יפהפיים, ואילו בחלקת מהודרים אתרוגים ירוקים ובעלי צורה משונה. מסתבר שמי שקובע את ההידור (ולא פעם אלו הסוחרים עצמם) לא מסתכל כל כך על היופי ולמצער הוא לא שם אותו כגורם המרכזי. אז מה אם כן הוא המדד?
נראה שעל מושג ההידור עבר מהפך מעניין. מעניין של יופי הוא הפך לעניין של הקפדה – להחמיר יותר בקריטריונים ולצאת ידי חובת יותר דעות.
מקור ראשון אפשרי לכך הוא מצוות נר חנוכה, שם נקבע שהמהדרין נוהגים שכל בן בית מדליק נר אחד, והמהדרין מן המהדרין נוהגים שביום הראשון מדליק נר אחד ומשם מוסיף והולך. ייתכן אמנם שגם כאן יש עניין אסתטי אבל מסתבר יותר שמדובר בהקפדה. דבר זה מסביר את ההידור הכפול שקיים כאן (מהדרין מן המהדרין). כל עוד מדובר ביופי, קשה לדבר על הידור של הידור. אבל כשמדובר בהחמרה והקפדה ניתן לדבר על מספר דרגות של הקפדות וחששות.
מכאן הגיע המושג הידור המצווה במשמעות של הקפדה אל ספרות הראשונים והוא חדר עמוקות גם אל ספרות האחרונים. זהו המהדרין שאנו מכירים היום היטב משוק הכשרות (ושגובה מחירים בהרבה יותר גבוהים משליש), וזהו גם המהודר שקיים היום בשוק ארבעת המינים – אתרוג מהודר הוא כנראה אתרוג שהקפידו יותר שלא יהיו בו כתמים קטנים או מיני פגמים, שלמרות שהם לא פוסלים את האתרוג מעיקר הדין, יש שחוששים להם. אתרוג מהודר הוא אפוא אתרוג מהדרין, ולכן יש גם מהדרין א' ומהדרין ב', וכו'.
אבל האם לכך באמת התכוון המשורר? אני יודע דבר אחד. שבמקורות הראשוניים מדברים איתנו על אתרוג יפה. מהודר ולא מהדרין. כך מורות ההלכות בעניינו, שדורשות שלא יהיה יבש ולא פצפון ולא פגום. כל תוספת נוי היא הידור, שנאה למי שכונה "פרי עץ הדר". וזהו המדד המרכזי בעניינו. מהדרין כהקפדה וחומרה, זה סיפור אחר, שאפשר להתחשב בו אבל כתוספת ולא כתחליף.
לכן לענ"ד מי שלוקח אתרוג מהודר אא, אבל האתרוג לא יפה ולא עושה רושם אסתטי על רואיו, החמיץ בגדול את רעיון ההידור, גם אם הוא נבחן בזכוכית מגדלת כדי לוודא שאין חיסרון אפילו קטן בקליפתו. מנגד, מי שקונה אתרוג כשר לברכה שנראה טוב, כנראה שעשה הידור ענק.
אינני מבטל את המהדרין. אבל לפחות בארבעת המינים צריך לזכור מהו עיקר ומהו תוספת. הידור איננו מהדרין ולכן האסתטיקה היא מרכיב חשוב בסיפור כאן. המלצתי: צאו לשוק ותתעלמו מהתגיות שמנסים לדחוף לכם לידיים ולכיס. תחפשו את האתרוג היפה ביותר שאתם מוצאים ואותו תקנו. זה הידור מצווה.
