הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')שני המלאכים שהגיעו לסדום כדי להשחית את העיר ולחלץ ממנה את לוט ומשפחתו בחרו להתארח אצל לוט לחצי פנסיון: ארוחת ערב, לינה וארוחת בוקר. מדוע הם לא העדיפו לבוא מלכתחילה בבוקר, לבצע את משימותיהם ביעילות, ולהסתלק מהזירה במהירות? שאלה נוספת מעורר מבצע סדום: בהגיע המלאכים לסדום הם מוצאים את לוט יושב בשער העיר, ולדברי חז"ל הוא התמנה לשופט של סדום באותו יום (רש"י יט, א). מדוע השחתת העיר אירעה בדיוק ביום בו התמנה לוט לשופט, תזמון כזה בוודאי איננו מקרי?
כדי לענות נציין תחילה שלוט היה בבחינת צדיק בסדום. עובדה זו משתקפת בהכנסת האורחים היפה שלו, ובנכונותו להגן על אורחיו במסירות נפש. במדרש נאמר שכאשר התפלל אברהם על סדום ואמר: "האף תספה צדיק עם רשע", הוא התכוון במילה "צדיק" לאחיינו היקר לוט, וכאשר הוא סיים את המשא ומתן עם ה' להצלת סדום באמירה: "אולי יימצאו שם עשרה צדיקים" הוא התכוון למשפחת לוט: הוא ואשתו, ארבע בנותיו וארבעת חתניהן (ב"ר מט, יג).
לפיכך נראה שהקב"ה השהה במתכוון את הפיכת סדום עד שלוט יתמנה כמנהיג ושופט. ה' רצה לתת סיכוי לכך שמינויו כשופט יחולל שינוי בעיר, וניתן יהיה להשעות או אף לבטל את גזר הדין. כדי לבחון אפשרות זו נשלחו המלאכים להתארח ללילה אצל לוט, ומה שהתרחש שם באותו לילה גילה שדבר לא השתנה. השינוי הפרסונאלי במנהיגות לא הביא את הציבור לשינוי בהתנהגות. סדום נשארה סדום, האווירה נותרה אוויר-רע, וכיוון שכך, נחתמה הגזרה, ולא היה מנוס מלהחריבה.
דווקא המינוי של לוט לשופט גרר את חתימת גזר הדין של העיר, שכן כל עוד המנהיגות רעה ניתן לתלות בצווארה את קולר האשמה לחוליי המקום, ויש תקווה שיום אחד היא תוחלף ואתה תתחלף השיטה. ברגע שמתמנה שופט טוב, אך הרוע ממשיך לשלוט – אין מנוס מלהסיק שההשחתה התפשטה באופן בלתי הפיך, ואין עוד מקום לדחיית העונש.
סיפור סדום מלמד שמשקל הציבור עולה על משקל נבחריו. כשאברהם ביקש על הצלת העיר הוא שאל: "אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר… אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים… אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה", וכאן עשה עצירה, שכן ציבור הוא עשרה, ופחות מכך אלה יחידים. מניין של עשרה יכולים להיות משמעותיים ומשפיעים, בעוד שבודדים, אף אם יהיו מנהיגים לא יהפכו את סדום לעיר של צדיקים. יתר על כן, גם מנהיגים רוצים לרצות את אזרחיהם, ולכן לוט השופט מציע לפורעי סדום את בנותיו.
המסקנה העולה מכך נוגעת לכל קהילה. אנשים נוטים לעיתים קרובות להשליך את יהבם על בעלי התפקידים, וכאשר ישנן בעיות הם מאשימים את האנשים המובילים. אכן, יש חשיבות למנהיגות, אולם חשוב יותר כיצד מתנהג הציבור. קהילה נבנית על ידי חבריה, והם שקובעים את האווירה שתהיה בה ואת ערכיה. לוט בחר להתיישב בקהילת קודש סדום מפני שהייתה "כולה משקה", ואי אפשר לשנות עיר שלמה שבה כולם רוויים במשקה. בקהילה כזו גם השופט העומד בראש לא יוכל להשפיע לטובה, אלא ייסחף בעצמו לשתות לשוכרה. וכך לוט שהתפתה ללכת סדומה "כי כולה משקה" סיים את הקריירה בפיתוי בנותיו שהחליטו: "נשקה את אבינו יין".
קהילה שרוצה ללכת בדרכו של אברהם אבינו, ולהיות קהילה של חסד והכנסת אורחים, של אחריות ועזרה הדדית ועבודת ה' אמתית, אינה צריכה לתלות עיניה רק במנהיגות. לא הגבאים או הוועדות ולא רב הקהילה הם שיקבעו את אופייה וייעצבו את אורחותיה, כי אם החברים עצמם, ביוזמות שיעלו, בפעילויות שיבצעו, באווירה שייצרו ובערכים שיהיו נר לרגליהם. אלה יכולים להפיח בקהילה רוח של אהבה ואחווה, שלום ורעות, ולהפריח בה תורה ומעשים טובים. העשייה של כל חברי הקהילה וחברותיה היא שתקבע אם היא תתהפך חלילה כסדום ותתמוסס, או שכאברהם תהיה נס להתנוסס.
שורות אלה נכתבות יומיים לפני הבחירות, ואני משער שגם יומיים אחרי הבחירות אין ידיעה וודאית לאן הן מובילות. ייתכן שבעקבות התוצאות יש השרויים באופוריה ויש החווים מפח נפש ואולי אף ייאוש, והם זקוקים לנחמה. לכן אזכיר שגם במדינה יש משקל לכלל האזרחים, ולא רק למנהיגים. נבחרי הציבור, כמו השופט לוט, רוצים לרצות את הציבור, ולכן גם אם תוצאות הבחירות לא עונות לחלק גדול מהעם על הציפיות, אסור לשום ציבור לוותר על התקוות שהנבחרים יפעלו באמת לטובת כלל אזרחיהם.
לא חשוב רק מה יאמרו הנבחרים, חשוב גם מה יעשו האזרחים. מה שכולנו, האזרחים מן השורה, יכולים לעשות בשביל המדינה הוא להנמיך להבות ולפעול לשינוי המצב הנורא של מאבקים מרים על כל אמירה ופעולה שקורעים את המדינה. אם אלה ימשיכו – מצבנו יהיה בכי רע, ואם יחדלו הקולות והברקים הללו – נתקרב קצת יותר לגאולה.
