ישועה מרחוק

הפטרת השבוע מזכירה בתוכנה את הפטרת השבוע הקודם מספר יחזקאל. גם כאן מדובר במפלתה של מצרים בידי בבל, כשהפעם מזהה הנביא ירמיה חשש של ישראל מגלות ארוכה.
" וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל" אומר הנביא לעם. "כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיהו, מ"ו, כ"ז).
מצודת דוד: "בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו… מרחוק – מארץ מרחק שגליתם שמה".
"כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק". המרחק, בפרשנות שלי, אינו עניין גיאוגרפי בין עם ישראל לארצו, אלא מדד פסיכולוגי של קרבת העם לבוראו.
שתי גרסאות בישועה – ישועה מקרוב וישועה מרחוק.
ישועה מקרוב, מייצגת לדידי חוויה של קרבה מוחשית ותדירה לקב"ה ותחושת הצלה והשגחה, מתמדת. מעין "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".
ישועה מרחוק, לעומתה, ענינה תחושת הצלה, לפרקים.
בהפטרה שלנו, עם ישראל זוכה לישועה מרחוק, כזו שחסה עליו ולא תכחיד אותו מן העולם: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה, וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ".
ארצה לקוות כי לכל אחד ואחת מאתנו ולכולנו כעם, שמורה גם ישועה מקרוב, כזו שתוצאותיה אינן (רק) לא כיליון, כי אם חוויה מתמשכת של הצלה, שמחה גדולה ורגשי תודה.
***
תופעה פסיכולוגית מוכרת הכרוכה בחוויית הצלה ומתעוררת לאחר אירוע של סכנת חיים, מכונה: "near miss" או "כמעט פגיעה". אדם ששהה במצב של איום קיצוני וניצל, מגיב לעיתים בפיתוחם של תסמיני דחק המחייבים קבלת סיוע מקצועי, על מנת להחלים. התאוששות מוצלחת מחוויה טראומטית זו, תאפשר לו בהמשך, לשוב לתפקוד נורמטיבי, להודות על מזלו הטוב ואולי אף למצוא משמעות בעצם הישארותו בחיים.
עם ישראל, חי לתפישתי, בתודעה רציפה של "כמעט פגיעה". מידת "האהדה" לה אנו זוכים בעולם ותודעת החטא הטבועה בנו, כלפי אלוקים ואדם, מזמנות לנו חיים שדומים במידה רבה לטראומה מתמשכת, אך מהווים גם פתח לחוויה יומיומית של ישועה מקרוב.
(בא תשסז)