גורל עשרת השבטים

מבשר": "אפס כי חלילה לנו שארית יעקב לחשוב מחשבות כאלה, ששבטי ישראל לא ישובו. הלא ה' מחוקקנו הבטיחם נאמנה ביד עבדיו הנביאים לבל יעשה את ישראל הם עשרת השבטים כליון חרוץ, ולהשיב את שבותם באחרית הימים בעת קץ הפלאות ולא איש ה' ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר ולא יעשה, דיבר ולא יקימנה? השמים יכלו והארץ יכלו ויחליפו ודבר אלוקינו יקום לעולם" (עמוד 5).
גם הרב קוק זצ"ל ראה בעין יפה את הצורך לחפש ולהשיב את שבטי ישראל לארץ ישראל כחלק מתהליך הנורמליזציה של עם ישראל: "ונפלאות וגדולות ראינו בעינינו איך שע"י התעוררות רוח טהרה בלב גדולי ישראל מימים כבירים עד הדור האחרון ונפלאות גדולות ראו עינינו איך שע"י הרעיון של מציאות עשרת השבטים שהכה שורש עמוק בלבו של האדם הגדול ר' מנשה בן ישראל, נסתובבו הדברים של שיבת אחב"י לארץ בריטניא, ומפעולה זו אנו רואים תוצאות של איזה צמיחת ישועה בימנו אלה, אחרי העלילות הגדולות של המלחמה וההצהרה הבריטית בדבר ביתנו הלאומי שבודאי מאת ה' הייתה זאת. וסוף כל סוף יגלה ויראה ע"י מסיבות הללו הופעת ישועה כללית המקרבת את צפיית גאולתנו בע"ה" (מתוך הקדמת הרב לספר 'קול התור' לרב הורוביץ).
בילקוט שמעוני מצאנו גם דברים ברורים באשר לצורך של עם ישראל לצאת לקראת צאצאי עשרת השבטים ולא לחכות באופן פסיבי לחזרתם: "אף ערשנו רעננה, אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר הסמבטיון שעתידים גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימי המשיח ולחיי העולם הבא, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה" (א, רמז תתקפ"ד).
גם הפוסקים במשך הדורות נקטו שיש מצוה לקרב את המומרים שהתרחקו מכלל ישראל וביקשו לקבל את המומרים שחזרו בתשובה. כמו תשובתו של הרשב"ש בדבר האנוסים אשר ביקשו לשוב ליהדותם לאחר המרת דתם ע"י האינקוויזיציה: "…אבל מהאנוסים אלו או זרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל" (שו"ת רשב"ש, ס, פ"ט, ושס"ח).
הרב דוד שלוש זצ"ל, אשר עסק רבות בנושא השבת נדחי ישראל בכלל והעדה האתיופית בפרט, כתב על עשרת השבטים וחזרתם בימינו: "והנה עשרת השבטים שהגלם סנחריב מלך אשור… שמצאצאיהם נמצאים היום במזרח הודו… ואעפ"י שחז"ל עשאום כגויים, אם יבואו להתגייר נקבלם ונשיבם לחיק האומה כדעת רבי אליעזר שעתידין לחזור" (מתוך תשובה לעו"ד קורינדלי, תשנ"ג).
השיבה לציון
שיבתם של שבטי ישראל בכלל ובני מנשה בפרט, מוסיפה מימד משמעותי לחיזוקו של עם ישראל ולקיום הבטחת הקב"ה לאברהם שעם ישראל יהיה "ככוכבי השמים לרוב וכחול על שפת הים". מתוך דברי חז"ל והרמב"ם אנו למדים שהמצב ה"נורמלי" של עם ישראל, המאפשר לו לחיות בארץ ישראל במלוא כוחו, הוא דווקא כאשר כל יושביה עליה ושבטי ישראל במקומם.
גלות עשרת השבטים השפיעה באופן מכריע על ההיסטוריה של עם ישראל ובעיקר על צמצומו של עם ישראל לשני שבטים בלבד, יהודה ובנימין. גלות זו שינתה באופן יסודי את עם ישראל ואנו תקווה ששיבתם של שבטי ישראל ושבט מנשה בראשם, ישיב לעם ישראל כוחו הרוחני והדמוגראפי על עמנו.
(בא תשפ)