מכתב לחיילת

מכתב לחיילת
למי שבחרה למלא את חובתה כלפי עם ישראל וכלפי המדינה בשרות הצבאי-
הסערה הציבורית הגדולה שאת מוצאת את עצמך חלק ממנה נובעת משני מקורות עיקריים. ראשונה בהן נובעת מהעובדה שבמשך כ-2,200 שנים לא הייתה לנו מדינה יהודית עצמאית, וממילא גם העיסוק ב"הלכות מדינה", ובמסגרתן סוגיית שרות בנות בצבא לא נידונה בצורה משמעותית. גם לאוסרים הרבים וגם למתירים המועטים יש מקורות תורניים שאינם חד-משמעיים. אף שלדעתי יש נטייה מסוימת למקורות המתנגדים לשרות צבאי לבנות- מטבע הדברים ותרבות המחלוקת בישראל– יש מחלוקת בסוגיה זו בין הפוסקים. מחלוקת זו פוגשת את הבחירה שלך לשרת בצבא, וממילא היא מטלטלת, ולא זו בלבד אלא שבמסגרתה נאמרים דברים מכוערים כלפייך, ורק את היודעת עד כמה דברים אלה מעוותים את דמותך.
שניה בהן נובעת מקשת הדעות הרחבה מאוד ביחס לנשים בכלל. למן עמדות הנמצאות בקצה, והטוענות משום מה כי "אישה צריכה להיות תחת רשות אחת– או רשות אביה, או רשות בעלה" (דבר שכמובן שאין לו מקור כלשהו בהלכה ובטבעיות החיים), ועד לעמדות הנמצאות בקצה, הטוענות משום מה שעלינו לחתור לטשטוש ההבחנה בין גברים לנשים ככל היכולת, ולא להעניק לזה חשיבות ככל האפשר (דבר שכמובן אין לו מקור כלשהו בהלכה ובטבעיות החיים).
מערכת הביטחון, ובתוכה הצבא, מתפקדת בתוך החברה הישראלית ומתוך החברה הישראלית, ועל כן היא פוגשת את כלל הדעות בשתי הסוגיות האלה. הגדרת הצבא כצבא העם מחייבת אותו לנווט ניווט לא פשוט בין המכלול. ואכן, במערכת מורכבת זו ישנה אפשרות לבנות לא לשרת בצבא, ולתרום את חלקן לחברה הישראלית בשרות הלאומי (שיש לו חשיבות עצומה בביטחון הלאומי של החברה), ואפילו לא לעשות דבר; בד בבד, מסיבות שחלקן צורך ביטחוני בגלל ירידת אחוזי הגיוס, וחלקן חובה חברתית ולעתים תפישה חברתית (חשיבות פתיחת שערי היחידות השונות בפני הבנות), הצבא נוקט היום מדיניות שמביאה גם ליחידות קרביות מעורבות. יש מחלוקת עם הצבא לגבי חלק ממגמות אלה. מחלוקת זו אינה מתנהלת חס-ושלום משני צידי המתרס. לצבא בו את משרתת יש מפקד ושרשרת פיקוד שמגוייסים כבר עשרות שנים למשימה העילאית של הגנה על ביטחון המדינה, והם עושים מלאכת קודש, ובסייעתא דשמייא מצליחים למלא את משימתם. בראש ובראשונה צריך להיות אסירי תודה להם על שליחותם, ועל מאמציהם למצוא את הדרך הראויה לקיים צבא שכולם יכולים לשרת בו. ביחד עם הצבא, מחפשים זמן רב את הדרך הראויה לשילוב הראוי– לעתים מוצאים אוזן קשבת בצבא, ולעתים מדיניות המנוגדת לדעתנו. זה טבעם של דברים, ובתוך הסערה הזו גם את נמצאת.
במסגרת הדיון הזה טוב שתזכירי לך את היסודות הבסיסיים ביותר: בסופו של דבר, דמותך בשרות הצבאי תלויה אך ורק בך. כשחוברות ביחד המוטיבציה שהניעה אותך לבחור בשרות הצבאי, עם הליכה בדרכי הקב"ה והיותך אישיות המקיימת את הקשת המלאה של התורה– למן "ועשית הישר והטוב" ועד ל"קדושים תהיו"– השרות הצבאי שלך יהיה בעל משמעות משולשת: גם לטובת מדינת ישראל היקרה לנו מאוד, גם כחלק מעצב של דמותך האישית, וגם לטווחים ארוכים של הצמחת דור ציוני-דתי משמעותי לטובת האומה כולה. בצבא את פוגשת גם את כלל החברה הישראלית, וזה מאפשר לך דיאלוג אמיתי עם חלקיה השונים, ללמוד וללמד, להקשיב ולהשמיע, להיפתח ולפתוח. את ראויה לחיזוק גדול בדרך שאת הולכת בה, ובתפילה לשלום חיילי צה"ל אנו מתפללים כמובן גם עלייך– מי שתורמת לביטחון מדינת ישראל בדרך בה בחרה.
בשבוע הבא אכתוב אי"ה מכתב לחברתך הטובה שבחרה בשרות הלאומי, ושתיכן ביחד נמצאות בחיים בהם הכל תלוי בסופו של דבר בבחירה הטובה שלכן.
(משפטים תשעח)