קניות בתשעה באב

אומר ישעיהו הנביא: " יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן" (ישעיהו א'/ג).
באיזו קניה מדובר ומה לקניות, לשור ולחמור ולקשר שלנו עם בורא עולם?
שלוש טענות מרכזיות פורש בפנינו הנביא (והפרשנים) לגבי יחסי בעלים וקניינם:
א. יש ביניהם היררכיה ברורה, המובנת לשני הצדדים.
ב. ההיררכיה כוללת היענות וציות של הנקנה/ הקניין לבעליו.
ג. יחסי הקונה והקניין, כוללים אספקה של "תנאים סוציאליים" מצד הקונה וקבלתם ע"י הקניין.
מודל זה מוצג לנו כמתאים לבעלי חיים ואולי אף לעמי העולם. אך מה באשר לישראל?
השור מבצע את מה שהורגל או שהוחלט עבורו שיבצע ואין מציאות בה יערער על משימתו, אומר רש"י: "מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו לא שינה מה שגזרתי עליו לומר איני חורש היום. וחמור לא אמר לבעליו איני טוען היום" (פס' ג').
אבל עם ישראל…
" יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן " – "לא אבו לדעת אותי להיות נשמעין לי" (מצודת דוד).
בעוד העולם נקנה ומציית, הוא (עם ישראל) מתנגד נחרצות "להיקנות", שכר ועונש אינם משפיעים עליו באופן עקבי, וגם אם חתם על "חוזה העסקה", הוא אינו מכבדו.
הממונה על השכר ונערי האוצר לא יופתעו, ככל הנראה, מן התיאור של העם המובא בספר ישעיהו.
ייתכן, עם זאת, שישמחו לדעת שההתנהגות הבלתי עקבית הזו מתועדת בכתב ושמדובר בתופעה בת שנים, ואולי אף בעובדה מימי בראשית. לו ידענו זאת, אולי יאמרו, היינו יכולים להיערך מראש ובצורה טובה יותר לדיוני השכר, טרם תתרחשנה הפגנות ושביתות.
אך דפוס ההתנהגות הבעייתי שלנו הנוגע לקבלת סמכות ויחסי "עובד- מעביד" הנו רק שכבה אחת בטקסט הנוכחי.
ברצוני לטעון כי דפוס זה מהווה סימפטום לקושי עמוק הרבה יותר שלנו, והוא קבלת עול מלכות שמים.
יחסיכם עמי אינם כנים ועבודת ה' שלכם פגומה, אומר, להבנתי, הנביא לאורך ההפטרה.
אמנם כרתם עמי ברית, הצהרתם "נעשה ונשמע" קבל עם ועולם, אבל מעולם לא הסכמתם להיות לי קניין. מעשיכם מעידים על כך שאתם מסרבים להשתייך, להתמסר, לשחרר ולהאמין שהכל מזומן לכם מלמעלה. אין אתם מוותרים על השאיפה להיות בראש הפירמידה ולשלוט ביקום, ואתם רחוקים מלהבין את הזכות הגדולה של היותכם בניי.
קניות בתשעה באב
ט' באב היום. יום ותקופה של חורבן פיסי ורוחני.
דברי הנביא ישעיהו, יכולים להתפרש על ידינו כקביעת עובדה ואף כהסבר לשבר המתואר ואולם בידינו לשמוע בהם קריאה וצווי: לימדו מן השור והחמור. קבלו עליכם סדרי עולם ועול מלכות שמים. הפסיקו לבגוד בקול הפנימי, הפשוט, המחובר. ו… הפסיקו לקנות!

בהקשר זה, מרתק לגלות כי במקביל לסירוב העיקש שלנו שלא להיקנות ע"י בורא עולם ולהיות שייכים לו, הרי שאנו עצמנו איננו פוסקים מלקנות, לאגור ולצבור רכוש, שייכות (מקצועית, מגזרית, לאומית, קהילתית) ואהבה.
יצר הקניין העז שלנו, בני האדם, יוצר הבחנה ברורה ביננו ובין בעלי החיים אשר אינם נוטים לאגור מעבר לצרכיהם.
ניתוח פסיכולוגי של התנהגות זו מצביע לתפישתי, על מנגנון של פיצוי, המנסה בעצם פעולת הקניה מצדנו, לחפות על צורך הפוך ועמוק שקיים בנו, להיקנות בעצמנו ע"י בורא עולם, להיות לו לעם ולבנים.
***
רגע לפני היציאה לחופשה, אמליץ "לעשות עבודה" בתחום הקניין ולקחת על עצמנו, כאתגר, לצמצם ברכישות. במקביל אציע שכנגד כל קניה חדשה, ניפרד בתמורה מחפץ המצוי כבר ברשותנו.
ובאשר לקבלת עול מלכות שמים, כאן רצוי שדווקא נרכוש לנו מידה של ענווה וליתר בטחון רצוי שנכלול בתכנית הטיול המשפחתי שלנו גם ביקור בחווה בכפר או בשדה מעובד וחרוש, כדי לפגוש שם שור וחמור.
(דברים תשעו)