הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"וזאת הברכה" – קשה לעמוד על טיבו של המושג ברכה, לא כאשר מדובר בין א-לוהים ואדם, וגם לא כאשר מדובר בין אדם לחברו. מה אנו אומרים למעשה כשאנו מבטאים "ברוך אתה ד'" – על כך נכתבו אין ספור התייחסויות בספרי המחשבה, הקבלה והחסידות. האם אנו משנים דבר מה בהשגחה של מעלה ? האם אנחנו מבריכים (כמו בגפן) את הטוב הא-לוהי וממשיכים אותו אלינו ? האמנם יש בידנו להוסיף משהו לריבונו של עולם בכך שאנו מברכים אותו ? האין זה גימוד שאנו אומרים לקב"ה שהוא מבורך? בסופו של דבר, על אף כל השאלות האלה, התנועה הנפשית של הברכה היא ברורה: יש בה הכרת טובה לריבונו של עולם, ואף על פי כן אין היא הודאה בלבד. היא מבקשת לומר משהו גדול יותר, הן על עצם הטבתו של הקב"ה, והן על ההעצמה שהיא מעצימה אותנו – בקיום מצוות שמרוממות אותנו למקום גבוה יותר; בהנאות מהעולם הזה שגורמות לנו להיפתח ולהרחיב את הכלים שלנו; בתפילה, המאפשרת לנו לחרוג ממסגרת העולם הממשי אל עבר הנצחי והאין-סופי.
גם במישור האופקי, זה שבין אדם לחברו, נוכחת הברכה במלוא עוצמתה. גם שם, קשה לומר מה כוחה, וקשה להגדיר עד תום את המבוקש בשעה שאנו מברכים האחד את השני. ואף על פי כן, במקום בו אנחנו מוותרים על ההגדרה המדויקת ועל הניסיון להמשיג אותה בקטגוריות פילוסופיות – אנו פוגשים את עוצמתה ואת התנועה המרוממת שבה. בני אדם המברכים באמת האחד את השני, שולחים מעין יד רוחנית, ממעמקי נפשם אל העומד מולם, ומעבירים לו את הטוב שהם מבקשים שיהיה לו. היד השלוחה הזו פוגשת צורך, מצוקה, בדידות, והופכת אותם לתקווה, לתשוקה, להתעודדות. הברכה פותחת את לבו של השני, ושני הצדדים גם יחד – המברך והמתברך – פונים לריבונו של עולם כדי שיאציל מהודו וטובו על הבקשה המשותפת שנרקמה ביניהם.
ככל שהדברים יותר מכוונים; ככל שהם יונקים מהיושר הפשוט שבין השותפים בברכה זו; ככל שהם נקיים מייחוס כוחות מאגיים; ככל שהם מטוהרים מניצול כלכלי על ידי הבטחות שווא; ככל שהמברך הוא צדיק יותר – כך הופכת הברכה לפתיחת שערים: פתיחת לבבות הדדית; פתיחת שערי תקווה ואמונה ואופק; והיא פונה גם לפתיחת שערי שמיים, ומקווה כי גם ריבונו של עולם יקיף ממרום קודשו עלינו, ויקשור את הברכות בשפע הא-לוהי שאפשר שירד מהשמיים.
לקראת השנה החדשה, ומתוך פרשת השבוע העוסקת בברכה, יש בידינו אפוא לשדרג את עולם הברכות שלנו – לבל יהיה הוא שחוק, לבל יהיה הוא בהוראת קבע או במיסרון בפלאפון, לבל יהיה יישלח הוא במייל אוטומטי לכל רשימת התפוצה, לבל יהיה הוא מזויף. במקום זה, נולדת גם הזדמנות גדולה לפגוש האחד את השני, לברך ולהתברך, להיות מכוונים ומדויקים, ולבקש באמת את שפע הטוב המיוחד הממוקד בידו המושטת של השני, כמו גם לדעת כיצד להתברך, ולפתוח את הלב כדברי חכמים שלימדו אותנו שאף פעם לא תהיה ברכה של אדם קלה בעינינו. שתהיה זו שנה שנדע לברך ולהתברך, בברכה טובה. שנה מכוונת.
(וזאת הברכה תשעו)
