כל הפוסטים ברונן לוביץ

עימותים צבאיים הם הנושא החורז את רוב פרשת "דברים". משה רבנו סוקר מלחמות מוצלחות שניהלו בני ישראל בדרכם אל הארץ

הצרות הגדולות ביותר ראשיתן בדרך כלל בסימנים קטנים של בעייתיות, והן מתפתחות בהדרגה. בדומה לכך גם ההישגים הגדולים ביותר אינם

פרשת "ראה" מכילה מעברים חדים בין מצוות מנוגדות באופיין, אשר ניתן לחלקן לשלושה חלקים: הראשון: התמודדות עם ההשפעות השליליות של

אחת התכונות החיוביות המאפיינות אנשים ששואפים להתקדם בחיים היא הרצון להצליח באופן שלם, ולא להסתפק במועט. המקסימליסט ידחוף את עצמו

השבוע קיבלתי מסר ברשת חברתית כלשהי שאמר: "לכל האנשים עם הפרצוף תשעה באב – זה השבוע שלכם…". אכן יש אנשים

הכלל הגדול בתורה, כפי שהגדיר רבי עקיבא את המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מוכר הוא ושחוק עד דק. אולם שלוש המילים

המנהג להתחפש בפורים אומץ כנראה בעקבות הקרנבלים האירופאים, אולם המסורת השכילה להטעין אותו בהסברים עמוקים ומעניינים. גם מבלי שניכנס להסברים

אילו יכולתי הייתי מתייצב לפני כיסא הכבוד ותובע את עלבונו של משה רבנו: פנחס ובנות צלפחד זכו לשכר טוב משמים

"לפחות את עשרת הדיברות אני מקיים", כך חושב מן הסתם כל שומר שבת מצוי. אולם ביטחון זה מתערער כשמגיעים לדיבר

תוך זמן קצרצר לאחר מכת בכורות החל המהלך: כל הבצק הלח, בתוך התרמילים היה מונח, ויהי בשלח, העם ברח והלך.