כל הפוסטים באבינועם הרש

עמדתי בתור לגלידה. דקה. שתי דקות. עשר דקות. התור לא זז. הילדים מחכים מתוסכלים. מתבונן בנייד. פתאום אני קולט בחור

השבוע נפגשתי עם הורה שסיפר לי שהוא ישב עם הילד שלו לתכנן את שנת הבר מצווה שלו. הילד, עלם חמודות

המלחמה ממשיכה, ומפלי ההשראה וסיפורי המופת שוצפים וקוצפים ומשאירים אותנו נבוכים נוכח הגדלות הבלתי נתפסת הזו של הדור. אותו דור

השבוע התקיימה בבית הספר שלי אספת הורים. נזכרתי איך לפני כמה שנים, בבית ספר יסודי אחר, ישבתי באספה מול זוג

כשהייתי מחנך כיתה ו' בירושלים, ניגשו אליי כמה הורים וסיפרו לי שהם היו ביום אספת הורים לקראת הישיבות התיכוניות שנמצאות

שמעתי חלק מההספד שנשאה הדס, רעייתו של אלישע לוינשטרן הי"ד, לוחם בגדוד 8104 שנפל ברצועת עזה מפגיעת טיל נ"ט, ובו היא

הוא תפס אותי אחרי תפילת שחרית, טיפוס מעניין שיצא לי להכיר לאחרונה. "תגיד לי", הוא אמר לי כממתיק סוד, "הבן

ביום שלישי בשבוע שעבר תכננתי לקחת את הילדים שלי ולנסוע איתם לנחלים. כעבור שמונה דקות מתחילת הנסיעה, ליד צומת אלעד,

שמעתי הורים שלא רוצים שהילדים שלהם ייחשפו לסיפורי החטופים שחזרו. שלא יהיו להם סיוטים. שלא ייחשפו למראות שהם לא רוצים לחשוף.

השבוע חבר שלי שיתף אותי בדבר מוזר שקרה לו: כמו שעושים בכל שבוע, גם ביום שישי הזה הוא התארגן בבית