כל הפוסטים במשה רט

בשבוע שעבר כתבתי על כך שאנשים מסוימים לא מאמינים בהשגחה, משום שהם "לא רואים אותה". התשובה לכך היא, שהשגחה אינה

יש אנשים שטוענים שהם אינם מאמינים בהשגחה פרטית, משום שלדבריהם "הם לא רואים אותה". נראה להם כאילו חייהם מתנהלים בצורה

האם אלוקים קובע את המוסר, או שהמוסר קיים בפני עצמו, בלי תלות באלוקים? שאלה זו העסיקה פילוסופים מאז ימי אפלטון.

השקפת העולם החילונית העכשווית, מעבר להיותה שגויה, מתאפיינת בדלותם של שני התחומים המרכזיים של הקיום: מוסר ואונטולוגיה (- תורת היש).

שנים האחרונות עושה רושם שהאנושות (או חלק מרכזי ממנה) הפסיקה להתנהג כמו אדם בוגר ורציני, והתחילה להתנהג כמו נערה מתבגרת,

סיפור המלאכים בתחילת פרשתנו ממחיש היטב את ההבדל בין פרשנות צמודת פשט, המקשיבה לדברי המקרא ללא דעות קדומות ומנסה להבין

בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים התפרסמו ספריהם של אריך פון דניקן וזכריה סיטשין, "מרכבות האלים" ו"כוכב הלכת ה-12", שהציתו

בפרשת ויחי אנו שומעים את דבריו האחרונים של יעקב לפני פטירתו. ההכרה בקרבתו של המוות מעניקה לאדם זוית ראיה חדשה

הדמיון הוא אחד היתרונות הגדולים והחסרונות הגדולים ביותר של האדם. כוחו של הדמיון הוא היכולת לצייר במחשבה מציאות שונה מזו

סיפורו של יוסף שזור בענייני חלומות. לפי הפילוסוף ברנרדו קסטרופ, אחד הרגעים המזיקים ביותר להתפתחותו הרוחנית של אדם, הוא כאשר