כל הפוסטים באבינועם הרש

אני גר בשוהם. יש בשוהם כיכר שאני קורא לה 'כיכר המשמעות'. למה? כי על הגדרות בכיכר הזו תלויות תמונותיהם של

הם יכולים להיות שותפים בכירים במשרד עורכי דין נחשב, רואי חשבון שעושים מיליונים, או מנהלי בתי ספר נערצים שמחנכים את

הטור הזה נכתב כמה דקות אחרי שעוד חלק יירוט נפל על היישוב שאני גר בו. לא אכתוב מהו מחשש שעותק

כמו בכל דבר בחיים, אני מאמין שגם מהמלחמה באיראן ניתנת לנו, ההורים ואנשי החינוך, ההזדמנות לעצור רגע ולחשוב: איזה שיעור

בעולם שפוי יותר הייתי נוסע מחר ללמד בבית הספר, והשומר היה אומר לי: "מצטער, חביבי, היום אין לימודים. לא שמעת?

לפני כמה ימים עמדתי בתור בסופר. לפניי עמדה אמא עם ילד בן שבע, בערך. הילד רצה חטיף 'פסק זמן', האמא

ברשותכם, בואו נדבר על אחד מהסודות הכמוסים ביותר של המגזר שלא תמיד אוהבים לפתוח אותו: מוסר התשלומים, או אם תרצו:

בימים אלו הישיבות, האולפנות ובתי הספר עסוקים באחד מרגעי השיא של התלמידים – קבלת התעודות. מגיע התלמיד בדחילו ורחימו ומשתוקק

השבוע, באחד הבקרים, מצאתי את עצמי, מחנך בישראל, נכנס לריב מכוער במיוחד עם נהג שצפר לי מאחורה. כאילו, יא חביבי,

זה קרה לפני 6 שנים בערך: הגעתי לחדר מורים וראיתי את חבר שלי, מחנך, עם פרצוף תשעה באב. "מה קרה?"