כל הפוסטים במרדכי גרנביץ

אני רוצה לקבל מהכנות הזאת, כי אני כמה למרחב שאפשר יהיה להוריד בו את המסכות מהאף ומהפה כשהוצאתי את השיר

בית הכנסת הברסלבי בשכונת שערי חסד אינו אלא חדרון קטנטן שתוכו רצוף אהבה. השבוע נקלעתי שם לתפילת ערבית בסתם יום

הרבה פעמים האדם מקשיב, הכוונה, טכנית- הוא שותק ושומע מה נאמר בחלל החדר. אבל תוך כדי, גלגלי השיניים עובדים חזק

  "אל תעצרו אותי. מלקנות בשבת, מלאכול מה שבא לי. להתחתן בדרך שאני רוצה. תנו לי מרחב, קרקע בה אין

גם אדם גדול, תלמיד חכם, שכתב ספרים בתחומים שונים, כשהוא מלמד נערים… קורה לפעמים שלא בדיוק נוהגים בו כבוד כראוי

  פרשת יוסל'ה שוחמכר שהרעידה אמות הסיפים בזמנו, גרמה לי לחפור רבות בסיפור האנושי, הקטן, זה שאינו מגיע לשעריהם של

מה שזרח לי אתמול נראה לי הכי חשוך היום. לפעמים אני לא מבין למה התחלתי בכלל או מה בדיוק רציתי

חשוב להבין שהפער המדובר בין הרצוי למצוי הוא מהותי לחיים הדתיים. לא פצע שיש למחוק, כי אם המרחב עצמו, לכתחילה,

בסוף הערב כשאני מקפל את הגיטרה ניגשת מישהי אלי לבמה, והלב שלי צונח. אין סיכוי שהייתי מספר את מה שסיפרתי