כל הפוסטים בגבריאל חזות

האם האלטרנטיבה, החזרה לתוככי סיני, היתה קלה יותר עבור העם? "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ

במכת החושך כותבת התורה: "…וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים… וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". כדי לענות

העבדות כמציאות תודעתית המשיכה להיות חלק מהוויתם, ובעצם, מהוויתנו עד היום הזה כה אמר ז'אן ז'אק רוסו הפילוסוף הצרפתי- "האדם

עם ישראל אינו האוסף של יחידים המאכלסים אותו, אלא ישות רוחנית נפרדת ושונה על פי הפסוק הפותח את ספר שמות

דווקא בפרשה האחרונה, בימיו האחרונים, מתגלה לנו יעקב אחר המנסה להוביל את ההיסטוריה ולא להיות מובל על ידה. הוא 'עושה

ישנן שתי גרסאות למה שקרה בעבר הנוראי, כפי שיוסף הצדיק מנסח זאת. האחת, באוזני שר המשקים, בבור במצרים – "כִּי

ריכוז כזה של כנות איננו מוצאים במקרא באף מקום. "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים

היסודות בחלום: שמיים, ארץ, מלאכים, עלייה וירידה, הם המטאפורות הבסיסיות לתיאור ישותו, חייו ושאיפותיו של העם היהודי תורת ההכרה – אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה

עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה

לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין