כל הפוסטים באבינעם הרש

כשהייתי מחנך כיתה ו' והגיעה התקופה בה מחזירים תשובות מהישיבות וחטיבות הביניים לתלמידים שניסו להתקבל אליהן, הורי התלמידים שלי שאלו

למה להשאיר את זה לגורמי תיווך אחרים שהם האחרונים שתרצו שיסבירו לילדים שלכם איך חיים נוצרים? הוא התקשר אליי כשחינכתי את

"תגיד לי", שאל אותי השבוע חבר, נכד של ניצולת שואה שהילד שלו לומד בכיתה ד' בבית ספר יסודי בצפון הארץ:

מכל האישיות שלי, מכל התכונות שלי, החלומות שלי, הציפיות, הנחישות, אלו המילים שנבחרו עבורי בתעודה בשבוע שעבר חילקתי תעודות לתלמידים

מבלי להתכוון חלילה, השמיניסטים השפילו את המחנך כבד הפה לפני כל הישיבה, המשפחות והתלמידים וגרוע מכך: בפני משפחתו וילדיו חודש

נשארתי ללא מילים נוכח התשובה הכל כך אצילית של התלמיד שלי וכמה חוצפה חיובית ועמוד שידרה הוא צריך בשביל לייצר

מה באמת איתי? האם אני גם משתנה? האם אני מתמיד בעבודת המידות שלי או שתכלס' כבר וויתרתי? הוא לא היה

"ילד שלי, אני האדם האחרון שיעדיף לפתור דברים בצורה אלימה, אבל אחרי שטעמת מספיק זמן איך זה לחטוף מכות, אני

כשהייתי מחנך בשנתי הראשונה היה לנו מבחן חשוב בלשון שהיה אמור להתקיים בשעה הראשונה ובהתאם לכך ביקשתי במיוחד מכל התלמידים

לפני שנים נכנס אלי הורה לאספת הורים כאשר המכשיר שלו היה על רטט. ראיתי איך שהוא ניסה במשך כל השיחה