כל הפוסטים בכי תבוא

אחד מיעדי מערכת החינוך הוא להוציא מהמערכת בתום 12 שנות הלימוד אנשים אופטימיים תחילת שנת לימודים, עם כל ההתרגשות של

שימוש במילה ״ברית״ כדי לבטא את עולם אמונתנו הדתית מכונן חיים עמוקים מאוד ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,

עיקרה של פרשת כי תבוא היא פרשיית "הברכות והקללות". כאשר אנו קוראים חלק זה קל לראות שהקללות תופסות נפח רחב

תחושת החיסרון קיימת כנתון אינהרנטי באדם באשר הוא, ללא שום קשר למציאות אותה הוא חווה הטיעון ו/או הדיסונאנס בלתי נתפסים.

התודה הפרטית של הבאת הביכורים משתלבת בתודה הלאומית "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ

חכמי הגמרא תיקנו לנו סוגי ברכות שונות (ברכות ס, ב). למשל, כשיתעורר משנתו יאמר "א-לוהי, נשמה…"; כשישמע את קול התרנגול

אדם המבקש להיכתב בראש השנה בספר החיים צריך להישמר מלדבר כל דבר רע על חברו שתי מצווֹת חותמות את מסכת

פרשת השבוע פותחת בקריאה הגדולה של השיבה לארץ ישראל. "והיה כי תבא אל הארץ". שימושה במילה "כי", המשמשת כידוע במופעים

עלינו לזכור את ההיסטוריה, את השורשים, ולטפח את הזהות היהודית לבל תטשטש במהלך השנה החולפת התבקשתי לשוחח עם תלמידי תיכונים

בימי הסליחות אנו חווים את המתח הזה במלוא היקפו בראשית הפרשה, מצוות הביכורים, ומקרא ביכורים. עיון בפסוקים מלמד דבר מעניין: