כל הפוסטים בפקודי

הסמכויות הרשמיות של הרבנות הראשית לישראל הן דלות מאוד, והאפשרויות שלה לרומם את קרן התורה הן עצומות. הסמכויות דלות: בחוק

בשבוע שעבר הזכרנו את החלטתו של משה להפסיק את קבלת התרומות למשכן, צעד שיש בו התמקדות בצורכי הבנייה וכן מסר

בשעה שסיים משה את מלאכת המשכן, נתבקש למסור "דין וחשבון" מפורט על כל אשר נעשה. פרשיות ויקהל-פקודי שחוזרות, באופן מדוקדק,

מלאכת המשכן הסתיימה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא בירך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה

שאלה: מניין חיילים שאין להם בעל קורא שיודע לקרוא את המגילה מראשיתה ועד סופה בניקודה ובטעמיה, מבקשים לחלק את הקריאה

על פי סדר בריאת העולם, השבת אכן נמצאת בסוף השבוע, בסוף הבריאה מן ההיבט הכרונולוגי. האדם הראשון לא נחשף לכל

אחד האתגרים המשמעותיים הניצבים בפני בני האדם, הן ברמה האישית, והן ברמה הציבורית, זה החיבור בין קודש לחול, בין החולין

בפרשת פקודי כותבת התורה שיש לעשות מעיל שכולו תכלת: "וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת". בעקבות כך נעסוק השבוע

  מלחמה היא הרע-מכל-רע. גם כאשר יש בה כורח או צורך. אין מלחמות שמחות. כל מי שחווה אי פעם את

בין פרשיות הביצוע, "ויקהל" ו"פקודי" לפרשיות הציווי, נמצאת פרשת "כי תשא" בה מופיע המשבר הנורא של מעשה העגל. מהי הזיקה