כל הפוסטים בשי פירון

"שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" אנו מתייחסים לבלעם כאל סמל הרשע. כך הוא מכונה בשלל מקורות:

"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" פעמים רבות אנו סמוכים ובטוחים שחיים של

" שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" משנה מפורסמת במסכת אבות מנחה אותנו: "הוא היה אומר,

הקנאות נתפסת כגורם המסכן את המציאות. אנחנו מדברים בשבחה של המתינות, מדגישים פעם אחר פעם שנפסקה הלכה כבית הלל. אלא,

הבחירה החופשית היא מהות האדם, מה שמהוה עדות להיותנו בצלם א-לוהים. תודעת הבחירה יכולה להוביל להרגשת שחרור פנימי של האדם,

עם תום ימי השבועות, אני מבקש לשתף במעשה שיש בו קורטוב של קנאה. בבית הכנסת 'הרגיל' מנסים להמציא בכל שנה

מספרים. העולם בנוי על מספרים: מספר הילדים, מספר החדרים בבית, המספר בתחתית תלוש המשכורת. איזה מספר אתה בתור בקופת חולים?

טור אישי לפרשת אמור "מעשה באשה אחת, שהביאה קומץ של סולת, והיה כהן מבזה עליה, ואומר: כמה הן מקריבות! מה

"שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" אנו מתייחסים לבלעם כאל סמל הרשע. כך הוא מכונה בשלל מקורות:

אני מכיר משפחות שבהן 'ספרות שו"ת ס.מ.ס" עולה תדיר על שולחן השבת. לצערי, אצל חלק מהן לא כדי להרבות בלימוד