כל הפוסטים בויקרא

בפתיחת ספר ויקרא בפרק העוסק בקרבן עולה נכתב: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'". בפרק הבא, העוסק בקרבן מנחה, חל

לדעת רבים מהפוסקים הספרדים רק בפסח על המצה מברכים המוציא, ואילו בשאר ימות השנה ברכתה מזונות בעקבות הפרשה הדנה בענייני

מדרש ויק"ר ב' מחבר בין הדיבור בתחילת הפרשה, לבין הדיבור בפסוק בירמיהו: "הבן יקיר לי אפרים… כי מדי דברי בו".

חובה 'לקרוא בקול', להשמיע דעה,  ולהציגה גם ברחובות ובכיכר העיר, בצורה דמוקרטית, מתוך אחווה, וללא הפרת הסדר הציבורי השבוע התפרסם

פרשתנו פותחת את ספר ויקרא בתיאור הקרבנות שהם הם עיקר העבודה הדתית של תורת משה. הפרשה פותחת באומרה: "אדם כי

סודיות רפואית – היא החובה לשמור בסוד כל מידע שנמסר לרופא או לעובדי בריאות אחרים על ידי הנבדק, או ביחס

במדינת ישראל בשלב הבניה נתנו הבונים את הנשמה, אך לאחר שהוקמה האזרחים רוצים ורשאים להבטיח את מעמדם ומצבם במשך כחצי

אין למעשה קיום של ממש ליהדות מלאה מחוץ לארץ ישראל פער גדול יש בין עולם הקורבנות כפי שהוא מופיע בתורה

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" [ויקרא א- ב] – לשון הפסוק לא מובנת.

אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח שעמדה כמעט יותר מכל חיבור יהודי אחר (אולי פרט לתנ"ך) במוקדו של