כל המאמרים במדור ערך מוסף

מגפת הקורונה שונה אמנם מנגע הצרעת שבפרשתנו, שכן לפי הדעה המקובלת בישראל, הצרעת המתוארת בתורה איננה מחלה מדבקת רגילה, וכדברי הרמב"ם "היא אינו ממנהגו של

דומה שמעולם לא עמדנו בפני פרדוקס גדול כל כך בחיינו הדתיים: אנו עומדים לחגוג את חג החרות, כאשר אנו משוללי חרות, כפי שלא היינו מעולם.

כיצד יכלו חכמים לבטל את המצווה היחידה מהתורה שיש בראש השנה, שמיעת קול שופר, בשל החשש מהעברת השופר ארבע אמות ברשות הרבים? אמנם יש סמכות

הפועל "הלך" בהטיותיו השונות חוזר שוב ושוב בענייני הברכות והקללות של פרשת "בחוקותי". הפרשה פותחת במילים: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ”, והשכר ש-ה' מבטיח הוא: "והתהלכתי בתוככם". בקללות

שתי ציפורים לוקח הכהן לשם טהרת המצורע, את האחת הוא שוחט, ואת האחרת משלח על פני השדה. רש"י, בעקבות חז"ל (ערכין טז, ב), מקשר את

עבירות רבות ושונות עלולות, לדברי חז"ל, להביא על האדם נגעי צרעת (במד"ר טז), והמפורסמת שבכולן היא לשון הרע. בגמרא נאמר: "כל המספר לשון הרע –

פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" מתחברות ברוב השנים, והקשר ביניהן בולט לעין במצוות העריות. בפרשת "אחרי-מות" מופיעים האיסורים, ואילו בפרשת "קדושים" מופיעים העונשים. ברצוני להציע בזה שקיימת

כולנו יודעים לפנות ל-ה' בעת צרה, אך לא תמיד שמים לב להכיר לו תודה אחרי שניצלנו ממנה. בתקופת מלחמת המפרץ הייתי בשליחות בחו"ל, והתרגשתי מהתפילות

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת ויקרא. האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, והאחר הוא המנהיג הפוליטי-מדיני, הנשיא. בניסוח הדברים ישנו הבדל

הפער בין הרעיון הגדול לבין העיסוק בפרטים הקטנים בא לידי ביטוי קיצוני בחג הפסח. הרעיון הגדול של החג הוא החרות, אולם ההכנות לקראתו כרוכות בעיסוק