כל המאמרים במדור שלח

במרכזה של פרשת שלח, עומדת כמובן פרשת המרגלים. ריגול הוא עיסוק מסוכן מאוד. המרגל יוצא לארץ אויב ומסכן את חייו עבור מידע חיוני למען מדינתו.

בשבוע שעבר, זכיתי להיות נוכח בחופה, שהכלה היתה נינה של משה מושקוביץ ז"ל מבוני הארץ, איש משואות יצחק והחתן נכד לעזריאל בן דב ז"ל מבוני

בתקופה האחרונה אנו עדים להתגברות הביקורת על ישראל בעולם, שמתבטאת אף בהתרחבות המגמה להחרים את ישראל ובהתעצמות האנטישמיות. אנו מוצאים את עצמנו במצב דומה לזה

שלישיה זו: תורה עם וארץ נמצאים ב'מאבק' מתמיד ביניהם בכל עת והיום יותר מתמיד. לכל קבוצה 'מאופיינת' החיה כיום במדינה יש יחס במינון שונה אל

פרשת המרגלים הותירה חותם טראומטי בל יימחה בתולדות העם היהודי. מעבר לאלפי ישראל שמתו במאורע הטראגי עצמו, כתוצאה מן הציווי הנורא של שליחת "יד איש

רוח נכאים דכאונית קשה שררה בעם שזה עתה יצא לחירות מבית העבדים במצרים. המרגלים ששבו ממסע הריגול בארץ המובטחת מנבאים שחורות לגבי העתיד, מדכאים ומנמיכים

אז למה בעצם אני נגד מימון על חשבון המדינה של "אימון אישי" לרווקות "מבוגרות"? ב-4 ביוני התקיימו בכנסת שתי ועדות של "השדולה למען האישה הדתית

אחד הנושאים המעסיקים ביותר היום את הקהילה היהודית האתיופית בישראל היא טיב כשרות הבשר: מי שחט, האם שחיטה של קס כשרה, האם הם עושים ניקור

התפקיד של המרגלים היה מורכב, המוטיבציה לשלוח אותם היתה מורכבת, נראה לי שהסיכוי שהמסר שיצא מהם לא יהיה מורכב ובעייתי היה סיכוי קטן. לפי ההנחיות

המושג 'פשט', אינו באמת המשמעות המילולית גרידא, אלא המשמעות הפשוטה יותר, מתוך מכלול השיקולים   "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר