ה"סוכרייה" שאיתה מנסה ארה"ב לפתות את ישראל להסכים לשתי מדינות – ישראל ולצידה מדינה לפלשתינים – היא הכרה של סעודיה בישראל וכינון יחסים כלכליים ואחרים
אבא (שבשמיים), רחם חמאס דחה את ההסכמה הישראלית להצעה האמריקנית, ועל פניו נראה כי המו"מ לשחרור החטופים שוב נקלע למבוי סתום, אולי אף עמוק מקודמו.
באחת הפעמים ניגש אליי בחור ישיבה יוצאי אתיופיה, שמאוד התבייש שאביו לא נוהג לצום בפורים את צום תענית אסתר בי"ג באדר. אביו נוהג לצום כמו
הכנסת תיקנה עוול רב שנים, כאשר קיבלה לאחרונה חוק המכיר בארוסות של חיילים שנהרגו, גם אם לא גרו יחד. חה"כ מיכל וולדיגר, שקידמה את החוק
אחרי שנדחתה במשך כחודשיים, שנת הלימודים האקדמית נפתחה ב-31 בדצמבר, וכיום סטודנטים נמצאים בתקופת מבחנים של סמסטר א'. זוהי עת שמלחיצה כל סטודנט, אך ברמות
יחיאל רוזנצוויג מדינת ישראל ואזרחיה נמצאים בשעת מלחמה שלא הייתה כמותה מאז הקמת המדינה. בשעה כזאת נדרשת מנהיגות מכוננת שתדע להבטיח ניצחון ברור ומוחלט מצד
הומור הוא כלי משמעותי מאוד וחלק בלתי נפרד מחיינו. משחר ההיסטוריה אנשים צחקו, ויש לזה עדויות כבר במקרא. אבל מאז 7 באוקטובר, חזרה לשגרה וגם
בלב שבור: נשים שהיו מאורסות ללוחמים שנהרגו במלחמות ישראל דורשות זכויות והכרה מלחמה וחלום: הצעירים שעוזבים משפחה ועבודה ועולים ארצה, למרות המלחמה "דבריך גרמו לאשתי
מלחמת "חרבות ברזל" הציבה אותנו אל מול מציאות קשה: נשים רבות ששלחו את אהובן לקרב, נותרו לבדן, וביניהן מספר רב של מאורסות טריות, שהתקופה שהייתה
הם צעירים, הם אידיאולוגיים, ויש שיגידו שהם משוגעים – רבקה ביטון וקיריל נצ'ייב עלו ארצה בעיצומה של המלחמה, הראשונים ממשפחתם, ולמרות האזעקות וירי הטילים הם
הכל התחיל לפני 21 שנה, אז הוקם עלון פרשת השבוע "שבתון" שחולק בבתי הכנסת הדתיים הלאומיים, שקנה לו שם של כבוד על דלפקי בתי הכנסת. מאז, העלון הפך לשבועון המוביל בציבור הדתי, ומעבר לדברי תורה ומדורים קבועים ומתחלפים על פרשת השבוע, נוספו כתבות מגזין, טורים אהובים ומדורי אירוח.
המדורים בשבתון נכתבים על ידי רבנים מוכרים, אנשי אקדמיה ומובילי דעה בציונות הדתית, והמגזין נוגע בכל מה שאקטואלי, חם ומעניין את הציבור הדתי.
השבועון מופץ בעשרות אלפי עותקים בכ-5,500 בתי כנסת ברחבי הארץ. בנוסף, מהדורה דיגיטלית המופצת בעשרות אלפי עותקים.
מייסד ועורך: מוטי זפט
עורכת אתר שבתון: ליאת שוקרון
