כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

ברשימות הקודמות ניסנו לבסס את הטענה שבעידן המודרני, בו עצם האמונה הדתית התערערה ופשתה רוח של חילון, אין למלחמות הדת כל תועלת, וממילא הן מיותרות.

ברשימה הקודמת טענו שבחינה הלכתית אמורה לקחת בחשבון את השינויים שעברה הנצרות לאורך השנים, שינויים שעשויים להוציא אותה מגדר של 'עבודה זרה'. אבל יותר מהשינוי

ראינו בפעם הקודמת כי לדעת הרמב"ם הנצרות היא עבודה זרה לכל דבר, וממילא יש להחיל עליה את כל האיסורים החלים על העבודה-זרה. האינטואיציה אומרת שהדבר

ברשימה הקודמת התחלנו לדבר במקומן של הלכות עבודה זרה בעולמנו המודרני. טענתנו הייתה כי משעה שהעיסוק בציור, צילום ופיסול, הפכו לכלי אמנותי מובהק, קשה לאסור

ראינו בפעם הקודמת את הפער העצום שקיים בין הלכות עבודה זרה, האוסרות על עשיית פסלי אדם וציורים של גרמי השמים ועל החזקתם, לבין המציאות המודרנית,

בעקבות הרשימות האחרונות שעסקו בדתיות הרצף בגבולותיה של האורתודוקסיה, קיבלתי תגובות שונות ומגוונות. תגובות רבות, נושאן היה משותף: הפחד ממדרון חלקלק. אם העזתי לטעון שלא

ברשימות האחרונות ביקשתי להראות מזוויות שונות כיצד ניתן למצוא רצף דתי בגבולות האורתודוקסיה. ואולם, טרם הגענו למאפיין המרכזי של דתיות הרצף, אותו מאפיין שמבדיל אותה

היציאה מן הגלות והחזרה לארץ ישראל חוללו שינוי עמוק באורח החיים היהודי, מבלי אפילו ששמנו לב לכך. הקיום היהודי בגלות היה מרוכז בעיקרו במסגרת הקהילתית.

בדרכי לישיבה שבה למדתי ביליתי זמן לא מועט בתחבורה הציבורית. דבר זה גרם לי לא פעם לנהל שיחות מפתיעות עם אנשים שנקרו בדרכי. את אחת

הרב יהודה עמיטל ז"ל, ראש ישיבת 'הר עציון', סיפר שפעם אחת הסיע תלמיד מהישיבה. תוך כדי שיחה, אמר לו הרב עמיטל: "אני מוכן להתערב שהטלית