כל הפוסטים בשופטים

לוח השנה משובץ בתאריכים שמעוררים מידי שנה זיכרונות, מחשבות ולקחים. בכ' באב תשס"ו הסתיימה מלחמת לבנון השנייה, והפסקת האש נכנסה

בסוף הפרשה אנו קוראים על פרשת עגלה ערופה – עגלה שיש להרוג בנחל אם נמצא אדם נרצח ואין יודעים מי

נשמת אפו של הצבא היא ביצוע משימותיו. בצבא המשימה קודמת לאדם. ייעודו של הצבא הוא לנצח במלחמה, והחייל הלוחם הוא

המסורת האתיופית, מלמדת אותנו שכאשר אנו עסוקים בלשפוט את האחרים זאת תחילתה של קטסטרופה במאמר הקודם, פרשת ראה, עסקנו בשאלה

אחת הסכנות האסטרטגיות הקשות והחמורות ביותר המאיימות על קיומה לא רק של החברה, אלא גם על קיומו של כל אדם,

"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן". פרשתנו היא הרביעית בסדרת השבעה דנחמתא, בה

ההוראות, הפקודות, וההמלצות הנבואיות למוסד המלוכה אינן מתייחסות לעתיד הרחוק של עם ישראל. הן נוגעות להחלטות עכשוויות ומיידיות על אף

אחת מ-24 מתנות הכהונה שהמשיכו להתקיים לאחר חורבן המקדש נזכרת בפרשתנו: "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח

לצערי, במקום להדביק את החברה הישראלית בתמימות האתיופית התרחש ההיפך – הם נדבקו מהחוצפה הישראלית "הקשב ממזר שכמותך" – לימד

פרשת "שופטים" והגעגוע לתמימות… "לתמימים וליפים אין כל אויבים, מלבד הזמן" (ויליאם בטלר ייטס). הציווי בפרשה שלנו: "תמים תהיה עם