כל המאמרים במדור בחזית האמונה

בשבועות הקודמים ראינו שניים מתוך שלושת החלקים המהווים את הדת, הלוא הם הלוגוס – הפילוסופיה ועיקרי האמונה שלה, והמיתוס – המקום בו נפגשת האלוקות עם

יהיו שיאמרו שמה שעושה אותנו לאנושיים אינו דווקא השכל אלא הרגשות. נדמיין לעצמנו שני אנשים: האחד גאון קר וחסר רגשות, והשני לא חכם במיוחד, אבל

למה צריך להתלבש בצניעות, או להתנהג בצניעות באופן כללי? האמת היא שצניעות היא מסוג הדברים שאמורים להיות מובנים מאליהם לכל אדם בעל נפש. דווקא משום

קללה נשמעת לאדם המודרני כמו מושג פרימיטיבי, ששייך לאנשים שמאמינים באמונות טפלות. עם ברכות קל יותר להסתדר. אבל מסתבר שהתורה מתייחסת לקללות ברצינות לא פחותה

ראובן: "אתה מחלל שבת, אוכל נבלות וטרפות, לא שומר על צניעות, מלווה בריבית ולא מניח תפילין". שמעון: "נו נו, ומה עם לשון הרע? אתה לא

באנגלית יש שתי מילים המשמשות לאמונה: belief ו-faith. הראשונה משמשת לאמונות "שגרתיות", כלומר שכנוע בדברים מסוימים – אני מאמין שאתה צודק, אני מאמין שימצאו חיסון

ראש השנה מאחורינו, יום כיפור לפנינו. כולנו מקווים שניכתב וניחתם לחיים טובים. אבל בואו נעשה לרגע תרגיל מחשבתי. נניח שהיה נודע לנו איכשהו, שהשנה הקרובה

להטיל ספק זה הדבר הקל ביותר בעולם. אין אף עמדה או דעה שהיא, שלא ניתן לשאול לגביה "ואולי לא?", "ושמא להפך?". בעוד שאדם הטוען לטובת

יש אנשים שמדברים על קדמה ונאורות כאילו האנושות נמצאת כבר בשיא התקדמותה, צעד לפני חזון אחרית הימים. האמת היא שהאנושות עוד נמצאת בפרהיסטוריה. ההיסטוריה האמיתית

לפעמים אני מתגעגע לאינדיאנים הקדומים. אני לא יודע אם האינדיאנים שאני מתגעגע אליהם חיו בפועל, אבל דמותם, כפי שהיא מצטיירת בדמיון, היא זו שחסרה לי