כל המאמרים במדור מועדים

האם אנו צריכים להמשיך לחוג את חגנו הלאומי הראשון באותה הדרך שבה חגגנו בכל שנות הגלות? האם עצמאותנו אינה מחייבת שינויים לפחות ברכיבים הלאומיים של

כולנו יודעים לפנות ל-ה' בעת צרה, אך לא תמיד שמים לב להכיר לו תודה אחרי שניצלנו ממנה. בתקופת מלחמת המפרץ הייתי בשליחות בחו"ל, והתרגשתי מהתפילות

תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן

הפטרת יו"ט ראשון של פסח עוסקת בהרחבה בסוגיית "ברית המילה". מבט חקרני בצירוף המילים "ברית" ו"מילה", מביא אותי להתעכב על כוחן של המילים ( words)

לפני כחודש טיילתי עם אשתי ברחובות מנהטן שבניו יורק. שעת צהרים הגיעה וחיפשנו מסעדה כשרה לאכול בה. פגשנו ברחוב שני יהודים, לבושים בלבוש חרדי, ושאלנו

שתיים מבין ארבעת הפרשיות הכתובות בתפילין עוסקות בקשר שבין יציאת מצרים למצוות הנחת תפילין: בפרשה הראשונה: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר

בחג הפסח מתווספת למערכת כללי הכשרות, סדרת כללים נוספת, המיוחדת לימי החג בלבד. במרכזה, האיסור לאכול כל מזון המכיל חמץ או תערובת חמץ. בדרך כלל

חג הפסח נקרא גם "זמן חרותנו" ובשם זה אנו מכנים אותו בתפילה. בערב היציאה ממצרים מצטווה עם ישראל במצוות קידוש החודש, המצווה הראשונה שמבטאת את

הלילה המופלא הזה, שבו אנחנו מתקשרים לשורשים העמוקים ביותר של היסודות שלנו. "שלח את עמי ויעבדוני" הייתה הדרישה מפרעה, והיא מחברת אותנו לשני היסודות: החרות