כל המאמרים במדור ויצא

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט, כ'). פרשת השבוע מציינת בפנינו חוויה פסיכולוגית מרתקת הקשורה בתפיסת הזמן: אהבתו

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן… ויגל את האבן מעל פי הבאר" (כט/י) במהלך חיי, בכל פעם שמישהו חילוני היה אומר לי: "טוב

לצאת וללכת לזכרה של תמר אריאל ז"ל/הרב פירון שי יש רגעים המקבלים את משמעותם בראיה רטרוספקטיבית. ערב סוכות, הגעתי הביתה ממשרד החינוך ממש סמוך לחג.

פרשת ויצא מרובת סיפורים ומרובת מדרשים. מן המפורסמים שבהם: סיפור האבנים שהתקבצו והיו לאחת. "כתיב 'ויקח מאבני המקום', וכתיב 'ויקח את האבן'. אמר רבי יצחק:

במפגש בין יעקב ללבן הארמי נקבעה התמורה שיעקב ביקש לקבל על עבודתו: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". לבן הסכים לתנאי העסקה: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל

בפרשתנו מתנהל ויכוח נוקב בין יעקב ללבן, בעניין זכויותיו הקשורות לשכר עבודתו (בראשית ל"א ל"ח- מ"ג). רבותינו למדו הלכות שונות בדיני עבודה מדברי יעקב לנשותיו,

הכתוב מתאר את פגישת יעקב ורחל ליד הבאר: "ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא. וגו'. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך.