כל הפוסטים בפכטר

לאחר שראינו כיצד האורתודוקסיה המודרנית לקחה את מודל 'דרך האמצע' של הרמב"ם והפכה אותו לעיקרון מנחה בעולמה, נדגים כיצד היא

בהלכות דעות מספק הרמב"ם ביטוי הלכתי-נורמטיבי ל'דרך האמצע' של אריסטו. הרמב"ם דורש מהאדם לסגל לעצמו מידות מאוזנות, ובכך לחיות חיים

ברשימה הקודמת עמדנו על הפער שבין גישת התורה לתרבות הגויים ובין יחסם של חז"ל אליה. בעוד שבתורה אנו מוצאים איסור

הלכות רבות מעצבות את היחס שלנו לגויים. לרוב מדובר בהלכות של הרחקה, האוסרות עלינו לשתות מיינם ולאכול ממאכליהם, לעשות אתם

בניגוד למשתמע מן התורה, חכמי המשנה פיתחו את דין 'ביטול עבודה זרה', המאפשר להשהות פסלים וצלמים, שעובדיהם ביטלו אותם מהיות

ברשימה הקודמת ראינו כי הן מבחינה תיאולוגית והן מבחינת המקורות, קשה למצוא בסיס לזיהויו של ראש השנה כיום בו האדם

בתודעה הציבורית, לראש השנה נזקפות שתי משמעויות: היום הראשון של השנה, והיום בו האדם נידון בפני בורא עולם. בין שתי

ברשימה הנוכחית אבקש לפרוס מספר הרהורים מסכמים, בעקבות סדרת הרשימות שעסקה בנושא תכנון המשפחה. הרשימות זכו לתגובות מגוונות, חלקן אוהדות

את הרשימה הקודמת סיימנו בהערה, שמצוות פריה ורביה שונה מכל המצוות בכך שחלקו של האדם בקיומה הוא מוגבל. האדם איננו

"כל ילד בא עם הברכה (כלומר, הפרנסה) שלו", כך גורסת האמרה הרווחת. משפט זה נועד להצדיק את ריבוי הילודה גם