כל הפוסטים באלינור רחימי

הרבה רווקות ורווקים פוגשים את חנוכה בנקודה רגישה. חג של בית, של משפחה, של "נר איש וביתו", כמו שהרבה אוהבים

אני יודעת שהרבה נוטים לחשוב שאני ממורמרת, כי אני נוטה לכתוב פה ביקורות ודברים לא טובים על מה זה להיות

אני נמצאת בכמה קבוצות להיכרויות לדתיים. השבוע מישהי פרסמה גבר שהיה נראה לי שיש מצב שאנחנו יכולים להתאים, אז פניתי

מסתבר שאנחנו כבר לא במלחמה. אין לנו אלפי נושאים חשובים ובוערים לטפל בהם, אין לנו 3 חטופים בעזה, חוק גיוס,

אני רוצה להקדיש את הטור שלי היום להורים. הורים שיש להם בת מדהימה שעדיין לא פגשה את החצי שלה, שבשבילה

אני רוצה לפתוח במשהו שחשוב ויקר לליבי, ואני חושבת שהוא צריך להיות חשוב ויקר לכל יהודי. בכל הזדמנות שהייתה לי

לפני כמה ימים נחשפתי לפוסט של אחת מהשדכניות המוכרות במגזר. כמובן שהפוסט מאשים אותנו הרווקות שאנחנו פמיניסטיות לא נגישות, שלא

לפעמים, כשאני מדברת בעל כורחי עם שדכניות מהדור הישן, אני מרגישה כאילו הגעתי לבדיקות בטיפת חלב. השאלות החודרניות שנשאלות הן

הימים הנוראים בכלל, ויום כיפור, בפרט תמיד מעלים בי תחושה של חשבון נפש, לא רק מול אלוקים והחברה, אלא גם

השבוע חגגתי 10,000 עוקבים בפייסבוק (אם אתם עדיין לא שם, בואו!). ככה, בלי לשים לב תוך כדי ששיתפתי בכאב שלי,