בחזרה להודו
אני חוזרת רק בשביל להרגיש שוב דברים שההתפתחות במערב הביאה לקיצם, להיכנס למנהרת זמן ולראות דברים שאין יותר במקומות אחרים
אני חוזרת רק בשביל להרגיש שוב דברים שההתפתחות במערב הביאה לקיצם, להיכנס למנהרת זמן ולראות דברים שאין יותר במקומות אחרים
פעם, בשיחה סתמית ברחוב בהודו, שאל אותנו הודי אחד: "מי האלוהים שלכם"? היה מיוחד מאוד לשמוע שאלה כזאת ברחוב. אנחנו
קהילת "בני ישראל" מהודו היא שריד של עדה עתיקה, שהייתה מנותקת במשך כאלפיים שנה מיהודי העולם. קשה להכריע באופן מחקרי
יש משהו בטיול ראשון להודו שמביא אותך לתחושת אדנות קלה. אולי הקלות בה אתה יכול בכסף מערבי לקנות מוצרים או
אנחנו לובשים בגדים יפים בגוף ובנפש לכבוד המעמד הקדוש של החגים ואחר כך 'עוברים לג'ינס', וזה תמיד מלחיץ לרדת מהמתח
אני משתדלת לא לחזור למקומות, לא לראות שינויים ולקבל פרופורציות אחרות. כמו שכשהייתי קטנה המגלשה בגן השעשועים נראתה לי עצומה