עוד על הפנומנולוגיה של ההלכה
במדור הקודם דיברנו על כך שלעתים דינמיקה של התפתחות הפסיקה מושפעת מהתוצאה שפסיקה מסוימת יוצרת – יותר מאשר מן הסיבה
במדור הקודם דיברנו על כך שלעתים דינמיקה של התפתחות הפסיקה מושפעת מהתוצאה שפסיקה מסוימת יוצרת – יותר מאשר מן הסיבה
התפיסה הקלאסית של לימוד הלכה והתפתחות ההלכה, רואה אותה כנובעת מן המקורות והשתלשלות הדיון בהם. כלומר יש טקסט סמכותי, וההלכה
לאחר הסדרה הארוכה בענייני תפילה, אנו באים לסדרה חדשה ועקרונית – הבאה לעשות סדר בנושא החשוב באמת, העומד בכותרת הטור
לאחר הסדרה הארוכה בענייני תפילה, אנו באים לסדרה חדשה ועקרונית – הבאה לעשות סדר בנושא החשוב באמת, העומד בכותרת
אף שהוא מצרך יסוד בכל ארצות המערב ואף מעבר לו, הלחם הוא מצרך מתעתע בכל הנוגע לכשרות בחו"ל. מתעתע –
אגב דיוננו בתקנת התפילה, הזכרנו את העובדה שהתקנה התייחסה, מעיקרה, לנשים ולגברים כאחד (משנה ברכות פרק ג ו-ד). בפועל, כפי
בשבוע שעבר הצבנו שתי מטרות לטור של השבוע: ראשית, לבחון האם יש הצדקה, בהיגיון-ההלכה הפורמלי, 'לפתוח' את תקנת רבן גמליאל
סיימנו את הטור הקודם באמירה שראוי לבחון מחדש, בדורנו, את חובת התפילה של היחיד, שנתפסת כחובה המוטלת על כל גבר
אינני יודע כמה קוראים קבועים יש למדור הזה, אבל אני מרשה לעצמי לכתוב כאן בהנחה שקראתם את סדרת המאמרים שעסקה
אין צורך להיות תלמיד חכם כדי להבין שתעניות החורבן (צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי – כלומר י"ז