כל הפוסטים של נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)

פרשתנו נפתחת בדיני עבד עברי ולמעשה "נלחמת", עבורנו ועבור החברה האנושית בכללה, על ערכי מוסר וחירות בתחום ההעסקה ובכלל. "ואין

זכה יתרו שהפרשה תקרא על שמו וּתְלַמֵּד אותנו פרק בהלכות משפחה. עשר דברות נאמרו לנו בסיני ואחת נוספת ניבטת מתוך

קשה לדמיין כיצד עמד העם במתח, בשמעו את מרכבות המצרים מתקרבות ורודפות אחריו אל תוך הים. החשש מפני החושך, המים,

לחנו המוכר של הפסוק מספר תהילים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", הזדמזם באזניי, כאשר קראתי את

הפטרת השבוע מזכירה בתוכנה את הפטרת השבוע הקודם מספר יחזקאל. גם כאן מדובר במפלתה של מצרים בידי בבל, כשהפעם מזהה

הפטרת השבוע מעמידה בפני העם והכוהנים, ולמעשה בפני כולנו – מראה מלוטשת ומכאיבה. כך נראית עבודת ה' שלכם, קובל הנביא

לכאורה, גיבורי ההפטרה מנהלים את העולם: דוד המלך מזדקן ועבדיו מחליטים שהוא זקוק לנערה בתולה לחממו. אדוניהו מחליט שהוא מולך,

מה דרוש לו לאדם או במקרה שלנו – לנביא? מיטה, שולחן, כיסא ומנורה. אישה גדולה אחת זוכה בהפטרה לנס, בשל

זה עתה סיימנו לקרוא חמישה חומשי תורה והנה מתחיל "סיבוב נוסף", דומה ושונה מזה שהסתיים. "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ

'קִיברו אותי בארץ כנען', מבקש יעקב, ומאוחר יותר גם בנו יוסף, בשכבם על ערש דווי. מדוע כה חשוב היה להם