כל הפוסטים של ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)

לא פעם, אירועים ומצבים מתסכלים גורמים לנו לומר: "הוא/היא/המצב מוציא אותי מדעתי!" לעיתים, לאחר התנהגות בוטה או תקיפה שלנו כלפי

ימים אלה, שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, מטלטלים אותנו רגשית. חשוב לנו מאוד

באחת מנסיעותיי הביתה התנגן ברדיו שיר של דני רובס, זמר ויוצר, שעיצב במידה לא מבוטלת את העדפותיי המוזיקליות בשנות ה-20

חג הפסח מעלה למודעות שלנו את אפשרות ההחמצה. ברמה הקונקרטית, מדובר כמובן בהחמצה של העיסה הנעשית חמוצה בתהליך תסיסה לפני

בשבת החולפת (כ"ט אדר) מלאו 120 שנה להולדתו של ויקטור פראנקל ז"ל. באירוע מיוחד, שערך מרכז ויקטור פראנקל ישראל לכבודו,

בימים סוערים אלו, קשה להתבונן מעבר למציאות הכאוטית והכואבת. נדמה שכולנו זועקים ופועלים כגופים אידיאולוגיים גדולים, המתנגשים ופוצעים זה את

קשה לשמוח בחגים ובכלל, כשסביב יש כאב גדול כל כך/ קשה לחיות חיי שגרה לצד משפחות שחייהן השתנו לבלי היכר,

"כשאמא שלי קוראת ספר, היא עושה את זה ככה: בהתחלה היא קוראת את 20 העמודים הראשונים, אחר כך את הסוף,

כמה רוע יש בעולם. כמה רשע, כאב ואובדן. החשיפה היומיומית לחדשות ולמעשי חמאס מעוררת, לא אחת, תחושת מחנק קשה וחוסר