מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה – מחשבות לראש השנה
לפני כארבע שנים פרסמתי טור, בשם דומה. אבל מאז, נדמה שהתהפך העולם, ויותר מפעם אחת. מגפת הקורונה והמלחמה אתגרו ומאתגרות
כל הפוסטים של ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
לכל איש יש שם
מאורעות המלחמה משפיעים עלינו באופן ניכר, כאשר הם מסופרים באופן אישי. השפעתו הפסיכולוגית וההתנהגותית של דיווח מספרי על נפילתם של
"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
הידיעה על רציחתם של ששת החטופים: כרמל גת, עדן ירושלמי, הירש גולדברג-פולין, אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי ואורי דנינו הי"ד פגשה
פוסט טראומה
לאחרונה פונים אליי להתייעצות בני משפחה וחברים של חיילים ששירתו או משרתים בעזה ושלא נפגעו גופנית, אך מראים קשיי תפקוד
על סף קריסה
מדינה שלמה חיה בתשישות נפשית ופיסית ובדאגה לשלום האומה, לחיי החטופים, לחיילים, לעקורים, ליתומים ולפצועים. "אני קורסת" בכתה אישה שהתקשרה
להסתגל בכל בוקר מחדש?
בני חוזר לעזה. שוב מתעוררים הפחדים, שוב הקשב מתפזר, שוב מאבדים דברים מטעמם. לצד זה, נראה שרגשות שאפיינו את תגובותיי
נסיעה לחו"ל בזמן מלחמה
אישית, לא מתאים לי בזמן המלחמה לצאת מגבולות הארץ לטיול משפחתי. במחשבה שנייה, אם המלחמה תימשך עוד חודשים ארוכים, כשילדיי